מכתב אהבה לוויסקי – קנדי סטיינר.

 
סקירה מאת תמר ארטשווילי.
השחקן החשוב ביותר במשחק החיים הוא התזמון- ואז או שהשחקן הזה בקבוצה שלך, או שלא.”

 
התמכרתם פעם למשהו בחיים?
לכל אחד יש איזו התמכרות אסורה.
ישנם כאלה שישמרו על גחלת שקטה ולוחשת את ההתמכרות שלהם, ויש את אלו שלא משנה מה יעשו ההתמכרות תתפרץ אצלם במלוא העוצמה.
 
תשאלו אותי ואומר לכם, אני לא בחורה שמתה על אלכוהול אבל יכולה לשתות איזו בירה קרה או קוקטייל כזה עם מטריה של בנות.
 
לאחר הקריאה בספר הזה התחשק לי לפתוח בקבוק ויסקי איכותי וללגום ממנו לאט, עד שהצריבה בגרון תהפוך לנעימה ברמה ממכרת.
ממש ככה.
 
לפני הרקע אציין שהספר הזה הוציא ממני כל כך הרבה עצבים על הדמויות, אבל באותה נשימה אומר, שכל כך חיכיתי לסיים את הספר ולחזור לנשום, כדי שאוכל להירגע.
 
      עכשיו בקבוע שלנו, קבלו רקע
 
                            ברקס קנדי
 
אל תקראו לה בשם המלא שלה כי היא לא סובלת אותו.
פשוט קראו לה בי.
בת שבע עשרה ללא תוכנית מוגדרת לחיים.
אביה לבן עם נמשים ואימה כהה. היא שילוב מוצלח ומנומש של שניהם.
היא לא שונאת את הוריה אך מלאה בכעס ותרעומת כלפיהם.
 
לא משנה כמה היום שלה מאיים לחנוק אותה, ברגע שהיא נכנסת למים עם הגלשן שלה, הכל נרגע והיא הופכת להיות אחת עם הים והגלים.
 
אל תציבו בפניה אתגר כי היא פשוט לא תוכל לסרב. 
נמצאת במועדון הדיבייט, שומעת מוסיקה קלאסית שאף אחד לא אוהב, ומעורבת חברתית.
 
במהלך ריצה עם חברתה הטובה ג’נה, נתקלת בי במישהו.
ולא סתם מישהו אלא כזה שיהפוך להתמכרות הכי גדולה בחייה.
רק שלא משנה שהיא נדלקת על הבחור, הוא מתחיל לצאת עם החברה הכי טובה שלה.
 
היא מדביקה לו את הכיניוי ויסקי.
הוא שוט נקי וטהור ללא קרח שימהל אותו, צורב אותה ומתפשט בגופה, משתרש באיבריה וגורם לתלות טוטאלית.
 
“אני ראיתי אותו קודם, אבל זה לא שינה שום דבר. 
כי הוא ראה אותה.”
 
בדרך כלל בסקירות שלי זה הזמן שאני מתארת את הדמות הגברית.
תרשו לי כאן להתנהל אחרת.
עלאק תרשו לי, אל תפריעו ותנו לי להמשיך..
 
    
 
אומרים שויסקי ישן יותר הוא יקר לאין ערך מויסקי צעיר ורענן.
ג’יימי שו הוא בדיוק כזה.  נער שהופך לגבר. ואתם פשוט חייבים לטעום אותו כדי להבין, כל מילה שלי תהיה מיותרת לגביו.
 
הוא ויסקי צעיר שטעמו אמנם מיוחד, אך ככל שהשנים מתקדמות בסיפור הוא פשוט משתבח ומתיישן, וטעמו הופך דומיננטי ואיכותי יותר.
 
“מה היית עושה אם כל מה שתיכננת לעתיד שלך קורס פתאום, ואת לא יכולה לעשות שום דבר כדי לעצור את זה?”
 
תבינו, 
הסופרת מתחילה עם מפגש מקרי בין השניים, פותחת את הפקק, ואז פשוט נותנת לכל התוכן הנפלא שנוצר בניהם לרדת לטימיון.
 
הם רעילים האחד לשנייה
ברגע אחד הם כתרופה  שמרפאת פצעים פתוחים, וברגע השני הופכים לסם ממכר.
תקראו לזה גורל, קארמה, עיתוי גרוע, מה שתגידו! השניים האלו לא מצליחים להיות יחד.
 
התשוקה שם! האהבה שם‼
בי רוצה את הויסקי שלה לא עדין ונעים, אלא צורב ושורף בגרון, אבל לא משנה עד כמה תרצה בו זה פשוט לא מספיק.
כמה טעויות, כמה פחדים, כמה אכזבות, חורבן וכאב השניים האלו יחוו .
 
“זה היה ריקוד מסוכן, שלא אני הובלתי ולא הוא הוביל, שבו כל אחד מאיתנו חיכה לאות מהאחר, אות שלא הגיע.”
 
                 שורה תחתונה
 
תנו לי רגע כי הויסקי עלה לי לראש.
הסופרת עשתה לי סחרחורת בחיי.
 
בכל פעם שחשבתי להרגע, להרים רגליים ולהנות מהשוט של הקריאה שלי, היא פשוט לא נתנה לי.
המוסיקה הקלאסית שהתנגנה לה ברקע לא הגיעה מעולם לפיק, ואם שנאתי מוזיקה קלאסית לפני הספר הזה, אז עכשיו אני בכלל מתעבת אותה.
 
אחד עשרה שנים‼
אחד עשרה פאקינג שנים‼
זה הזמן שעובר בסיפור מתחילתו ועד סופו.
הזדקנתי.
 היא התישה אותי בחיי.
 
ואחרי כל התלונות שלי וכל העצבים שלי, כמה נהנתי.
כמה התמכרתי לצריבה הזאת שעשתה לי טוב.
שתי דמויות שהיו צריכות לחוות המון לבד כדי להעריך את הביחד.
כמה אהבה ה*תה לג’יימי. כמה! אף אחד לא אהב את בי כמוהו. אף פעם!
 
ההקבלה שהסופרת עשתה בין הדמויות שלה למשקה הויסקי פשוט מופלא בעיניי!
 
▪כל פרק בספר קיבל כותרת הקשורה למשקה החריף או למושגי אלכוהול.
▪בסיום כל פרק קיבלתי פירוש לכותרת המתחברת במדויק לדמויות ומשתלבת בסיפור.
 
כתיבה נוגה עם כל כך הרבה תובנות על הדרך.
לא סתם אומרים, “הזמן הנכון, המקום הנכון ” כי זה בדיוק מה שהספר הזה לימד אותי.
כל עכבה היא לטובה גם אם זה לא תמיד נראה כך.
כל הספר מסופר בגוף ראשון.
הכריכה מקורית ומהממת.
התרגום והעריכה מצוינים.
 
 אתם תכעסו על הדמויות, תכעסו על הסופרת, יש מצב שתקללו אותם די הרבה במהלך הקריאה (יכולה לנדב קללות עסיסיות בכמה שפות למי שתרצה) אבל אתם לא תרצו לחוות את הספר הזה בשום דרך אחרת. תסמכו עליי.
 
                משאירה אתכם עם ציטוט….
 
“מילים אינן נכתבות בלב שמעולם לא הרגיש. הן נובעות מכאב, מאהבה, מעומקים שאי אפשר לתאר – והן היו הפורקן היחידי שלי.”
 
עכשיו תמזגו לכם כוסית, תתרווחו ותלגמו לאט את הספר הזה.
קריאה משכרת
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה