מכתב אהבה לוויסקי מאת קנדי סטיינר.

סקירה מאת יעל אסולין.

** “אתה ויסקי מהלך. הצבע של השיער שלך, של העיניים, הריח שלך – זה המשקה התאום שלך.”
אני מזכיר לך ויסקי?”
בכל מובן של המילה”

מכירות את זה שיש ספרים שלא מושכים אתכן? שמעתן עליהם, אתן רואות את הרעש סביבם אבל משהו בהם לא דוחף אתכם למהר לקרוא והם כל הזמן נדחקים הצידה, עד שאתן סוף סוף נותנות  את הצ’אנס לספר שכזה ולא מבינות איך כמעט נתתן לו לחמוק לכן מתחת לידיים?

זה מה שקרה לי עם מכתב אהבה לוויסקי…

קניתי אותו אבל לא מיהרתי לקרוא אותו, הוא די נדחק הצידה בלי סיבה מיוחדת. אולי כי לא היה לי כח לסיפור אהבה שנמשך על פני כמה שנים, אולי כי לא התחשק לי לקרוא על אהבה לא ממומשת ואולי זה פשוט לא היה הטיימינג שלו (וטיימינג, כפי שעוד מעט תראו, הוא משהו מאוד משמעותי). ראיתי את הבאז סביבו, קראתי סקירות עליו ועדיין- משהו בו לא משך אותי. עד שחברה טובה קראה אותו ונסחפה ועשתה לי חשק לנסות גם, ועל זה אני מודה לה כי די מהר אחרי שהתחלתי קיללתי את עצמי איך נתתי לו לחכות כל כך הרבה זמן…..

** “הוא ביקש ממני שני דברים: הלילה, ויום אחד.
אבל יום אחד לא הגיע”

בסיפור הקסום הזה אנחנו נחשפים לבי (ברקס) ולג’יימי שנראה שלא משנה מתי נתפוס אותם- משהו תמיד יעמוד נגדם וימנע מהם להיות ביחד. הם נפגשים לראשונה בתיכון, היא מבחינה בו ונדלקת אבל הוא רואה קודם את חברתה (שלא היתה מודעת לרגשותיה של בי) ומתחיל לצאת איתה. לאורך הזמן בי וג’יימי הופכים להיות חברים טובים, אבל עדיין הקורא רואה את המתח המיני בניהם, וגם הם מרגישים אותו אבל כמו שאמרתי- תמיד יש משהו בדרך.

מכירות את תחושת ההחמצה במשחקי כדורסל או כדורגל כשהכדור מפספס במילימטר את הסל/שער? כך היתה התחושה שלי לא מעט פעמים לאורך הקריאה, היו פעמים שרציתי לדפוק את הראש בקיר כי הרגשתי שהנה- סוף סוף זה קורה, ואז שוב הגורל מתערב. לא סתם אומרים ש- Timing is everything….

** “זה פשוט לא הזמן המתאים בשבילנו…” הנדתי את ראשי.” זה אף פעם לא הזמן המתאים.”

הסיפור מסופר כולו מנקודת מבטה של בי מרגע המפגש בניהם ועד סופו. היו רגעים שאהבתי אותה וריחמתי עליה על הדרך שהדברים התגלגלו, והיו רגעים שכעסתי עליה כי הרגשתי שהיא לא לוקחת אחריות ושליטה על דברים שהיא יכולה בעצמה לשנות. שהיא בוחרת בפתרון הקל של הבריחה והרחמים העצמיים במקום להילחם על מה ומי שהיא רוצה.

** “כדי להודות שאוהבים מישהו ולהילחם עליו צריך יותר אומץ מאשר כדי לוותר עליו, כי זה פחות כואב”

אין ספק שהיא ידעה להוציא ממני קשת של רגשות אבל בסופו של דבר, עם כל הכעס שהיא הוציאה ממני לפעמים, אי אפשר היה שלא לאהוב אותה.

וג’יימי?

אין ספק שההקבלה לוויסקי מתאימה לו בול כי הוא פשוט משתבח עם הזמן והיה תענוג לקרוא איזה גבר מהמם ורגיש יצא ממנו עם השנים. אין לי הרבה מה לכתוב עליו כי הוא דמות שפשוט צריך לקרוא וליהנות מכל רגע שלו. קחו את הספר וגלו אותו בעצמכן.

הסיפור אומנם מתפרש על פני למעלה מעשר שנים אבל הוא לא נמרח והמחברת ידעה לקפוץ בין הזמנים בצורה זורמת בלי להשאיר חורים בעלילה וכך אנו עוברים עם בי וג’יימי את התחנות החשובות לאורך מסלול חייהם (לימודים, עבודה חדשה, בני זוג שונים, אירוסים/חתונה (של מי? תקראו ותראו…) וכו’) ונראה שתמיד יש משהו שעומד בדרכם.

האם בסוף הם יצליחו למצוא אחד את השנייה? או שאולי לנצח נגזר עליהם להיות חברים טובים ולא יותר?

** “חשבתי שאני יודעת לאיית נכון את נתיב חיי.
אבל טעיתי.
היה לי ביד בקבוק משובח, מיושן היטב, של ויסקי, אבל הנחתי לו להישמט מבין אצבעותיי החלקלקות ולהתנפץ על הרצפה.
ולא הייתי זו שזכתה לאסוף את השברים”

אז קחו את הספר, תטעמו את הוויסקי, תתמכרו כמוני ולא תוכלו להניח אותו מהיד עד שתסיימו את כולו וגם אז, טעם הוויסקי העז יישאר על השפתיים וישאיר טעם של עוד. אני לא חסידה גדולה של אלכוהול ובקושי מתמודדת עם בירה אבל הספר הזה ללא ספק עשה לי חשק לקחת כוסית וויסקי ולטעום אותה…

ואסיים בציטוט ששבה את ליבי כי הוא מתאר בצורה מושלמת את אהבתי הרבה לספרים (בדגש על הז’אנר הרומנטי) והייתי חייבת לשתף אותו:

**  “אני קוראת ספרים רומנטיים כי זה כיף להתאהב. ועם ספרים רומנטיים, אני יכולה לעשות את זה שוב ושוב. אני זוכה להיות סוגים שונים של אהובות, אני זוכה להרגיש את שיברון הלב של האהבה וגם את ההצלחות. אהבה היא הרגש הכי חזק והכי אמיתי שאנחנו מרגישים, וזה נראה לי סוג של קסם שאנחנו יכולים לחוות דרך ספרים את האהבות הגדולות שבכל הזמנים.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה