מכתב אהבה לוויסקי מאת קנדי סטיינר.

סקירה מאת אורית בניזרי.

” …מילים אינן נכתבות מלב שמעולם לא הרגיש. הן נובעות מכאב, מאהבה, מעומקים שאי אפשר לתאר – והן היו הפורקן היחיד שלי…”


וואו, מה שאני עברתי עם הספר הזה…
היו לי כאבים בחזה, אמיתיים לא מטאפוריים. הייתי צריכה לעצור את הקריאה ליומיים כי הייסורים קיננו לי בנפש.

אז מה קורה כשאף פעם לא מגיע הזמן לאהבה?
מה קורה כשאת כל כך אוהבת מישהו עד שזה כואב? מה קורה כשתמיד משהו או מישהו עומד באמצע, בינך לבינו?

התשובות לכל השאלות הללו הן מכתב אהבה לוויסקי.

ברקס קנדי (או בשמה בי) – בחורה מיוחדת ומורכבת. יש לה לב גדול והיא תמיד שם בשביל כולם. היא מכילה, מבינה ואוהבת. היא ה-חברה הכי טובה.
בתור נערה היו לבי חיים נורמטיביים, עד שיום אחד היא גילתה סוד שטרף את כל הקלפים. נסיבות חייה מכניסות אותה לפלונטר עם עצמה ומשפיעות על ההחלטות שהיא לוקחת מאותו היום והלאה.

ג’יימי שו (שזכה לכינוי וויסקי בגלל עיני הוויסקי שלו, עיניים ששותות אותך) – החלום של כל נערה.
הוא חתיך, רגיש, חברותי ויש בו גם מין החוצפה.
תוכנית חייו סדורה לפניו שנים קדימה.
וויסקי הנער הופך בספר לגבר מיוחד במינו.
הוא אוהב את בי בכל ליבו. מהיום בו נפגשו לראשונה היא החברה הכי טובה שלו.
בי היא האוויר שלו, ההיא שמבינה אותו. האחת שעושה אותו שלם.

ההיכרות הראשונה של בי וג’יימי מתרחשת בפארק בתקרית תמימה שמפילה את בי מהרגליים.
היא מרימה את עיניה ורואה את ג’יימי מולה אבל מבטו פוגש ראשית את חברתה הטובה, ג’נה.
בזמן שוויסקי יוצא עם החברה הכי הכי שלה, בי הופכת להיות החברה הכי הכי שלו.
בי מתאהבת בו אט אט אבל עד שוויסקי מבין שגם הוא אוהב אותה, נסיבות החיים והחלטות שגויות שנלקחות מונעות מהם לממש את אהבתם.
כך יוצא שכל הזמן עומדים בינהם מכשולים והאהבה נדחקת הצידה, על אש קטנה מרקדת לה בחשיכה, מנסה להאיר להם את הדרך למצוא עצמם זו בידיו של זה.

“…היה לי ביד בקבוק משובח, מיושן היטב, של ויסקי, אבל הנחתי לו להישמט מבין אצבעותיי החלקלקות ולהתנפץ על הרצפה.
ולא הייתי זו שזכתה לאסוף את השברים…”

הייתי רוצה להמשיך לכתוב עוד ועוד על הספר
אבל האמת שכל מילה שאוסיף על סיפור האהבה הזה פשוט תהרוס לכם את החוויה.

התייסרתי איתו, אהבתי וכאבתי אותו.
הוא מתפתח על פני עשור פלוס.
הקורא עובר עם בי וויסקי מסע של אהבה, כאב, בכי, פחד, חברות, התגלות והגשמה עצמית.
בעיניי היו קצת יותר מדי ייסורים בדרך ל…
הרגשתי שהסופרת יכלה לחסוך מעט כאבי לב ולא לקחת את זה כל כך קיצוני אך עם כל זאת,
לדעתי הספר נהדר. הוא פורט על הרגשות של הקורא.

האנלוגיה לוויסקי נמצאת בכל פרק. בהתחלה חשתי שזה יותר מדי אבל לאט לאט זה נכנס לי לוורידים, מתאים עצמו לכל פרק באופן מושלם, מתאים לסיפור המתפתח בינהם, מחייה את התחושות ומעצים אותן.

מתחשק לי לשבת עם קנדי סטיינר לשיחה על תהליך כתיבת הספר. נראה לי מרתק לדעת איך היא בנתה את העלילה, מה בא קודם- הוויסקי? הסיפור? אולי הם נכתבו בד בבד?
לא תמיד מה שנראה לנו כמוצר מוגמר נכתב ככה מלכתחילה ואותי מעניין, בספר הזה במיוחד, התהליך היצירתי מאחוריו.

מכתב אהבה לוויסקי ריסק אותי כמה וכמה פעמים בקריאה שלו אבל קנדי מצאה את הדבק להחזיר את הרסיסים ישר למקום. זה לא מסוג הספרים שקוראים בכמה שעות, זה ספר שצריך לשבת איתו.

ואסיים עם ציטוט דבריה של קנדי סטיינר:
“…אני יודעת שעוררתי בכם רגשות רבים ב”מכתב אהבה לוויסקי” – מחלקם נהניתם, ואני בטוחה שבא לכם להרוג אותי בגלל כמה מהאחרים. אני רק רוצה שתדעו שאני אוהבת אתכם, ושאני מודה לכם מכל ליבי שנתתם לי לקחת אתכם למסע הזה…”
                                       
מומלץ בחום

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה