מכתב אהבה לוויסקי מאת קנדי סטיינר.

סקירה מאת נעה הולצר.
אני הייתי מים, הוא היה וויסקי, ולא יכולתי לדלל אותו – אחרי שנודע לי שהוא אוהב אותי מספיק כדי לתת לי לעשות לו את זה. נאלצתי להיות חזקה, להיות קרח בפעם הבאה שאתמוסס איתו.”

 

ישנן לא מעט סקירות על הספר הכל כך מיוחד הזה, מכתב אהבה לוויסקי. וחשבתי מה עוד אני יכולה לכתוב שישכנע אתכן לקרוא את הספר הזה? מה עדיין לא אמרו עליו? אז הפעם אכתוב את הסקירה שלי לא אל הקוראות, כמו תמיד, אלא לסופרת. בדיוק כמו שהיא בעצמה כתבה.
 
לקנדי סטיינר,
 
סיימתי אתמול את הספר שלך: מכתב אהבה לוויסקי. הספר שלך השאיר בי תחושה של אובססיה. לא יכולתי להפסיק לקרוא בו. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. לא יכולתי להפסיק לחשוב על הדמויות הראשיות ועל הסיפור שלהן. הכתיבה הכואבת, הלירית, הסוערת, והכנה שלך – גרמה לי להתמכר. ועכשיו אני אחפש ספרים נוספים שלך. כי אני מכורה.
 
תודה שהכרת לי את בי קנדי. בי המורכבת, החכמה, השאפתנית, שלעולם לא תסרב לאתגר, בת התערובת היפה, הגולשת, שלא תמיד קיבלה את ההחלטות הנכונות, אבל לפחות היא חיה. ומנסה. אני מבטיחה שאף פעם לא אקרא לה בשם המלא שלה, בשם האמיתי שניתן לה כשנולדה. כי היא לא סובלת אותו מסיבה מוצדקת. תודה שהכרת לי את האימא החזקה והגיבורה של בי, ותודה שעשית איתה סוג של צדק.
 
תודה שהכרת לי את ג’יימי שו, הידוע בכינויו: וויסקי. ג’יימי יפה העיניים וטוב הלב, המקסים, האיכותי, החבר הטוב, חובב מוסיקה קלאסית, שתמיד נמצא היכן שצריכים אותו. ג’יימי ידע כבר מגיל תיכון מה הוא רוצה להשיג בחיים. אני אוהבת גברים כאלה, החלטיים, פייטרים.
 
תודה על ג’נה, חברתה הטובה של בי. ג’נה הנאמנה, התומכת, שתמיד תאמר את כל האמת בפנים, שלא נוטרת טינה, שיודעת מתי לוותר ומתי להתבגר. תודה על הדיאלוגים הקסומים בין בי וג’יימי, על כל מה שנאמר ביניהם ועל כל מה שלא נאמר. על כל מה שנכתב בין השורות כמו נהר של רגשות. תודה על 11 שנים של אהבה שידעה עליות ומורדות, ועל המסע הקסום לתוך המחשבות שלהם, לתוך האהבה שלהם.
 
תודה על שהחזרת אותי במחשבותיי אל החיים האישיים שלי, קנדי. תודה שהזכרת לי את הג’יימים שהיו בחיי. כי בכל שלב שעברתי עם בי וג’יימי מצאתי גם את עצמי, אז תודה על כל הזיכרונות האלה. תודה שגרמת לי להתרגש, תודה ששברת לי את הלב, תודה על האותנטיות שבתיאורים שלך. האהבה היא לא תמיד יפה. היא יכולה להיות גם מסובכת, וגם מכוערת, וכואבת. תודה שלא כתבת סיפור אהבה רגיל, אלא גדול מהחיים.
 
תודה על האנלוגיה המדהימה בין האהבה של בי לג’יימי לבין ההתמכרות לוויסקי. הרי אהבה היא סוג של התמכרות. אבל לא תודה על שעות השינה שאיבדתי בגללך. כי כשקראתי את הספר שלך הלכתי כמו סהרורית. אני לא חובבת וויסקי. אני בחורה של קוקטיילים, יין, שמפניה ואפילו בירה. אבל אני כן חובבת ספרות טובה. ואת, קנדי סטיינר, חתיכת סופרת.
 
שלך,
נועה.
 
פסק הדין:
“הוא ביקש ממני שני דברים: הלילה, ויום אחד. אבל יום אחד לא הגיע.”
אחד הספרים הרומנטיים הטובים ביותר שקראתי. By far.
 
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה