מכתב אהבה לוויסקי מאת: קנדי סטיינר.

סקירה מאת אורלי שטרית

 

“אני ראיתי אותו קודם, אבל זה לא שינה שום דבר. כי הוא ראה אותה.”

אהבה זה כואב, זה צורב, במיוחד כשאת עומדת בצד ורואה את מושא אהבתך עם אחרת.

 

מכתב אהבה לוויסקי מספר על אהבתם הגדולה של בי וג’יימי אהבה גדולה מהחיים שחוצה ימים ומרחקים אהבה כמו שיש בספרים אך גם בחיים האמיתיים. סיפור שנפרס מולנו לפרק זמן של 12 שנים.

 

“אהבה היא הרגש הכי חזק והכי אמיתי שאנחנו מרגישים, וזה נראה לי סוג של קסם שאנחנו יכולים לחוות דרך ספרים את האהבות הגדולות שבכל הזמנים.” משפט שתפס אותי חזק.

 

היה לי העונג ונפגשתי עם הסופרת. הבנתי ממנה שהיא התנסתה לא מעט בשתיית וויסקי לסוגיו השונים בעת כתיבת הספר.

מה אגיד ומה אומר? הרגשתי גם אני לא אחת רצון עז ללגום מהטיפה המרה ולהרגיש ולו במעט את אותן תחושות שחוו הגיבורים עצמם. היו שם אין ספור מטאפורות על סוגיו השונים של הוויסקי, אני? התמכרתי. קנדי הגדילה וטוותה עלילה שהוויסקי היווה אנלוגיה מדהימה מהטעם ועד לאופיו של כל זן וסוג. בכל שלב בחיים הוויסקי שונה ואחר נדהמתי מהחיבור המופלא וגם מתסמיני הגמילה שלא תמיד צלחה.

 

נראה שזמנם של בי וג’יימי לעולם לא מגיע בכדי להיות יחד. בכל פעם הגורל מתערב. התזמון? או שבעצם זה ההתנהגות של כל אחד מהם שמונעת מהם? למרות שהיה ביניהם הסכם: כאשר ג’יימי יגיע לגיל 30 אם הם יהיו עדיין פנויים הם יתחתנו. חושבים שזה קרה בסוף?

“השחקן החשוב ביותר במשחק החיים הוא התזמון — ואז או שהשחקן הזה בקבוצה שלך, או שלא.”

 

השחקן הזה בהחלט היה בעייתי כאן. לפעמים כעסתי והתעצבנתי כל כך עד שרציתי להיכנס לספר ולעשות שם קצת סדר לעיתים הוויסקי צרב לי בגרון ורציתי שיהיה מתוק יותר.

 

הקטע עם ויסקי הוא שככל שהוא מוסיף לשבת בחבית, כך הוא ממשיך להשתנות — ולא מפסיק לעולם. הם כבר לא מה שהיו פעם כשהיו ילדים הם השתנו כמו הוויסקי עצמו.

הם היו החברים הכי טובים עם תחומי עניין ועיסוק משותפים. הם היוו יחידה, מקשה אחת גם אם לזמן קצר. גם השתיקות ביניהם היו רוויות דיאלוגים שקטים.

מכירים את זה שגם אם מישהו לא נמצא באופן פעיל ויומיומי בחייכם תמיד יהיה לו חלק מהלב שלכם?

“זכרתי. כתם של ויסקי, נוכחתי לדעת, הוא כתם קבוע של דיו”

 

ג’יימי שוֹ הוא ויסקי מהלך.

יש שרואים בוויסקי משענת. הוא סם, הוא מוביל להתמכרות, הוא מקהה את החושים והוא דופק את המוח. לאחרים, ויסקי הוא תרופה. ג’יימי הוא בהחלט אחת הדמויות הגבריות הכי שוות שיש הוא יודע להיות ידיד, חבר, פרטנר ובן זוג יש לו את כל החבילה ארוזה היטב.

 

 

בי ברקס – הכתיבה והגלישה היו הפורקן שלה. היא מנסה למצוא ולהגשים את עצמה. היא חזקה ונחושה גם אם מצטערת על חלק מההחלטות שלה. היא לא יודעת לאהוב. היא גילתה שאביה הוא לא מי ומה שחשבה.

פני הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. לפעמים מקריבים למען חלומות. לפעמים כדי להודות שאוהבים מישהו ולהילחם עליו צריך יותר אומץ מאשר כדי לוותר עליו, כי זה פחות כואב.

 

האם ילחמו עד הסוף או שההתמכרות הזאת תיקח אותם לאבדון?

 

 

מילה על החברה הטובה, ג’ינה, היא יכולה ללטף את השיער ולעזר לבי לרדת מאדן החלון והיא יכולה לתת לה את האמת בפרצוף בתוספת בוקס היא בסטי קשוחה שלא מוותרת לשנייה. היא תיתן לה את מה שהיא צריכה.

 

 

לסיום: ספר מעולה שעשוי בצורה מתוחכמת ושונה.

לפעמים אנחנו מפחדים יותר מהדברים הטובים בחיים מאשר מהדברים הרעים. אנחנו מרגישים שלא מגיע לנו, או שזה לא אמיתי, שזה ייעלם מהר ובקלות ואנחנו נישאר בהריסות. אך אם לא נעז לא נדע לעולם ותמיד נחיה בתחושה של מה היה קורה אם.

לפעמים צריך לחבק את הכאבים שהחיים נותנים לנו, כי כאב הוא אחד מהרגשות מלאי החיות ביותר שאנחנו יכולים להרגיש. הכאב מזכיר לנו שאנחנו חיים, גם אם לא כפי שאנחנו רוצים.

 

נשאר לי לספר לכם קצת על משקאות חריפים: כל סוג של אלכוהול משפיע עליך בצורה שונה.

הוויסקי הזה גרם לי להנגאובר מהספרים.

 

ציטוט מנצח: “מילים אינן נכתבות מלב שמעולם לא הרגיש. הן נובעות מכאב, מאהבה, מעומקים שאי אפשר לתאר — והן היו הפורקן היחיד שלי.”

 

אלו היו המילים שלי לספר הנפלא הזה.

עכשיו חייבת איזה צ’ייסר, סאלוט.

וויסקי = אהבה

תודה על ספר מופלא

מומלץ לקריאה עם בקבוק ביד וביד השניה.

 

 

 

 

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

 

 

 

 

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה