.מכתב אהבה לוויסקי מאת קנדי סטיינר

סקירה מאת ענת שדה.

“הוא נישק אותי כמו שלא נישק אותי מעולם, כאילו נישק אותי כל יום בחייו, וכאילו לעולם לא יזכה בהזדמנות נוספת לנשק אותי. ויסקי מיושן בחבית ומים התערבבו, זה היה גן עדן, זה היה גיהנום. זה היה רע וטוב, והצטערתי שהתחלתי אבל לא רציתי להפסיק לעולם. לאהוב את ג’יימי היה האוקסימורון החולני ביותר והמתוק ביותר של חיי.”

מי שכבר יצא לה לקרוא סקירה אחת או שתיים שלי (או מאה ), כבר יודעת שאני מכורה לאהבה, ובעיקר אני אוהבת ספרים שמתארים אותה, את אותה הרגשה שמצאת את הנפש התאומה שלך, את החצי שלך שבלעדיו לעולם לא תיהיי שלמה. 

את ההתמכרות שלך.

“מכתב אהבה לוויסקי” מתאר את האהבה של בי וג’יימי (דמויות הראשיות בספר) כהתמכרות לוויסקי. האנלוגיה המדהימה הזו מופיעה לאורך כל הספר , גם בשמות הפרקים וגם לאורך כל העלילה ומי שעברה מערכת יחסים שהיא סוג של התמכרות (לפעמים רעילה ולפעמים גן עדן) תתחבר לספר הזה מהמילה הראשונה.

בי (ברקס) נדלקת על ג’יימי מהרגע הראשון שהיא רואה אותו בגיל 17. אך רצה הגורל וג’יימי דווקא מתחיל עם מישהי אחרת, ובי נאלצת לצפות מהצד כיצד הבחור הכי מדהים שהיא ראתה , זה שגורם לגוף שלה להצטמרר רק ממבט אחד, מתאהב בחברה הכי טובה שלה, ג’נה.

אחרי שג’יימי לוקח את בי ערב אחד בג’יפ שלו כדי להגיע למשחק של ג’נה המעודדת, הם מבינים שהם חולקים את אותה אהבה למוזיקה , ושהם מבינים אחד את השני אפילו בשתיקות שלהם. ג’יימי ובי מתחילים להיות ידידים ולהיקשר אחד לשנייה באופן שמסוכן להם.

“שאפתי שאיפה עמוקה, ונאנחתי לתוכו, ואני חושבת ששנינו הרגשנו את זה – שנפשנו מצאה את החתיכה החסרה, שהתיכה את עצמה לאט בחזרה למקומה.”

אומרים שהתזמון הוא הכל בחיים, אבל לאורך כל העלילה התזמון הוא האוייב הכי גדול של בי וג’יימי. העלילה מספרת את סיפורם של השניים לאורך השנים, כיצד כל הסיכויים היו נגדם אך הם נמשכו אחד לשנייה כמו שני מגנטים. 

האם בסוף הם יהיו ביחד או שיצליחו להיגמל אחד מהשנייה ?

לא זוכרת עוד ספר שגרם לי לכל כך הרבה רגשות במהלך הקריאה. כמות הפעמים שרציתי לזרוק את הספר על הקיר מהתיסכול והעצבים , כמות הפעמים שרציתי לקפוץ לתוך העלילה ולחבק אותם, לבכות בשבילם, לצחוק מהשטויות שלהם, הוא אינסופי.

דמותו של ג’יימי מעולה בעיניי, הוא גבר שכל אחת הייתה רוצה גם כחבר לחיים גם כפרטנר וגם כמאהב. הוא אוהב את בי אהבה שהיא גדולה מהחיים , חוצה גבולות או זמן. ג’יימי הוא ללא ספק גבר שכיף להתמכר אליו. 

דמותה של בי מורכבת יותר, אהבתי את העצמאות שלה ואת הלב הטוב שלה , כעסתי עליה אבל גם ריחמתי עליה, ההחלטות שהיא קיבלה היו מצד אחד אנוכיות אך מצד שני הבנתי את הצורך שלה להגן על ליבה.

בעיקר אהבתי את הרגעים של בי וג’יימי על הגלשן בחופי קליפורניה או פלורידה. הרגעים ששניהם מתנתקים מהחיים כדי להיות נטו אחד עם השנייה ולחלוק את האהבה שלהם לים ולגלים. השיחות שלהם, והשתיקות שלהם כשרק הנפש שלהם מחוברת כל הזמן. 

קראתי את הספר בשקיקה, ובסופו התחשק לי כוס גדולה של וויסקי. הכתיבה האיכותית והרומנטיקה המטורפת לאורך כל הספר שכנעו אותי סופית שוויסקי הוא ללא ספק משקה החיים. 

כמו האהבה.

 

“זה היה חזק מדי, עוצמת התחושה של הכול. שנים שבהן חיכינו, רצינו, שנים של החלטות גרועות, של חרטות וגעגועים. הכל הוצף אל פני השטח, ובאותו זמן גם טבע במעמקים.”

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה ולחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה