מחול ואפר מאת איימי הרמון.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

 חול ואפר. מרכיבי הזכוכית. יופי כזה שנוצר מלא כלום.”

הספר הזה מחכה לי כל כך הרבה זמן.
כשנפתחה המכירה מוקדמת, וכשראיתי את הכריכה החלטתי לרכוש ישר.
ידעתי שיש משהו בספר הזה, ידעתי שהוא לא מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל ובכל זאת קניתי.

עברה מעל לשנה, והספר שכב לו על המדף.
אותגרתי במשימת הציפור הסגולה לקרוא אותו, ומה אני אגיד לכן?
ללא ספק הוציאו אותי מאזור הנוחות שלי, אבל זה היה שווה כל רגע.
היה קשה, יותר מדי קשה, אך עם זאת מרגש, מרגש עד כאב.

על הספר:

אתה מאמין רק בכנסייה הקתולית?”
אנג’לו נאנח. “אווה, אני לא מבין מה את שואלת.”
אתה מאמין בבני אדם? אתה מאמין בי?”

איטליה, 1938- 1944.
מלחמת העולם השניה.
העולם התהפך, החיים השתנו.
חוקים, טוהר הגזע, גרמנים, היטלר, כאב, רעב, קור, איבוד צלם אנוש, נאציזם, פאשיסטים, מוסליני, יריות, כיבוש, אובדן.
מוות.
אוקיינוסים של מוות.
אי אפשר לתאר את הזוועות, זה לא נתפס ולא נקלט.
אך מה שעזר לרוב האנשים, הוא שביב התקווה והאמונה.
אווה רוזלי ואנג’לו ביאנקו בילדותם, גדלו כמשפחה אחת, חיים שקטים, מאושרים ונוחים.
אווה יהודיה, אנג’לו נוצרי קתולי.
השניים מאוהבים עד מעל הראש, אבל, ויש אבל גדול… הכנסייה קוראת לאנג’לו והוא בוחר במסלול הכמורה.
חלפו השנים, איטליה מקבלת עליה את חוקי הרייך, היהודים מתחילים להרגיש את הסכנה מעל ראשם.
אווה רוזלי מוצאת את עצמה לבד, אבודה, כל מה שהכירה השתנה. העולם התהפך על צידו.
הגסטפו מתקרבים, חייה בסכנה, אנג’לו מחליט לפעול ומחביא אותה בין כותלי המנזר.
אווה לא מסוגלת לשבת במקום מסתור בזמן שיהודים אחרים נרצחים ואנג’לו מסכן את חייו, היא מתחילה לפעול.
הקרבה המחודשת ביניהם מעירה בהם רגשות, אם בכלל נעלמו, אבל אהבה לחוד ומציאות לחוד.
המלחמה בעיצומה ועליהם לקבל החלטות קשות, לא תמיד המזל הוא חייל בלוח השחמט שלהם.

אלוהים רואה את כולם, או שאינו רואה איש. רבים מדיי זעקו אליו בתחינה שיבחין בהם, אך לא זכו לתשובה.”

דמויות:
אווה רוזלי:
יהודייה איטלקיה, כנרית מחוננת, עקשנית וחזקה.
אווה מתחילה להשלים עם הדחייה שעובר עמה באיטליה, היא נזכרת באווה שהייתה לפני החוקים, מלאת אש, אהבה. אבל האווה הזאת נעלמה, היא נדחתה
לא רק שדחו אותה בגלל הדת שלה, בגלל מי שהיא, גם אהוב ליבה דוחה אותה בגלל שהוא בחר באלוהים.
היא חשבה שהיא נשברת, אבל לא.
אווה היא צבא כיבוש של אישה אחת.
דוחפים אותה והיא מתקדמת קדימה, שמים לה רגל היא נופלת וקמה.
אווה איבדה את כל היקר לה במלחמה, אבל היא לא התחבאה וחיכתה שהמלחמה תחלוף, לא
היא נלחמה כמו שרק היא יודעת, נצחונות קטנים, כל פעם קצת עד שהיא נכנסה עמוק לתוך הסכנה.
אני מודה, הרבה פעמים כעסתי עליה, למה למען השם את לא יושבת בחדר שלך ולא יוצאת החוצה! למה לשחק עם המזל?!
אבל אווה, יהודיה איטלקיה, עקשנית נלחמת לאורך כל העלילה!
מה גם, לדעתי הדמות של אווה הרבה יותר דומיננטית מהדמות של אנג’לו.

מעולם לא שנאתי איש. שום נפש חיה. אבל אני לומדת.”

אנג’לו ביאנקו:
כמו שמו, הוא מלאך לבן, שומר ומגן.
עתידו נכתב מראש, כבר מגיל קטן ייעודו אותו לכמורה בעקבות בעיה רפואית איתה נולד.
לא באמת הייתה לו זכות הבחירה.
תחילה הוא לא נלחם בזה, הוא קיבל את מסלול חייו, אך משהו בו אף פעם לא היה שלם עד הסוף עם הבחירה.
ככל שחלפו השנים רגשותיו לאווה התחזקו אבל היום הוא כבר כומר שעבר הכשרה, כבר לא נער בסמינר.
הכומר שבו והגבר שבו נאבקים זה בזה.
הוא קרוע לשניים, אלוהים או אווה?
מנגד למלחמה האישית שלו, איטליה נכבשת, הרחובות מלאים בדם ועליו להתמודד עם הלחץ הנפשי ועם תפקידו ככומר.
אנג’לו הוא חסיד אומות עולם, איך שהוא עזר ליהודים פשוט ריגש אותי, נגע בי.
הוא היה מוכן לוותר על חייו, לעבור עינויים קשים בשביל לשמור על נשמות אחרות.
היו רגעים שפחדתי עליו, באמת.
הוא לא אכזב אותי לרגע.

“”אווה,” הוא לחש, והייסורים בקולו גרמו לה לרעוד.
שוב,” התחננה בעיניים כלות. “שוב, אנג’לו.”
מדונה,” הוא התנשם, “מדונה,” הוא התחנן. אבל המדונה הנאה, אמו של ישוע היקר שלו, לא יכלה להתחרות במדונה שעמדה מולו.”

הספר כתוב בגוף שלישי, למעט קטעים מתוך היומנים של אווה אשר כתובים בגוף ראשון.
בהתחלה, היה לי מאוד קשה להיכנס לעלילה, הרגשתי שהרבה פעמים דברים פשוט הוגשו לי כעובדות, ללא רגש. כמה שטעיתי.
כמות הפעמים שסגרתי את הספר בגלל הקושי הייתה רבה.

החיים הם כמו תו מתמשך- הם נמשכים ללא שינוי, ללא הקלה.
אין הפסקה בצליל והקצב אינו נקטע. החיים נמשכים, ואנחנו חייבים ללמוד לשלוט בהם כדי שלא ישלטו בנו.”

לסיכום,
זהו סיפור על אהבה ללא תנאים, של חיים ומוות, של מלחמה, הישרדות בצל הזוועות והמון המון אומץ.
הכתיבה של הסופרת כמו מנגינת הכינור, כמו מלודיה והרמוניה.
אי אפשר לקרוא את הספר הזה מהר, נכנסים אליו לאט, נותנים לו לחלחל.

ועוד דבר אחד קטן,
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ

הפסוק הזה, מבחינתי הוא סיכום לסיפור האהבה היפהפייה הזה, הכואב, המרגש והמלא תקווה הזה בצל מלחמת העולם השניה.

איש אינו יודע מהו טבע האלוהים.”

קריאה מהנה 

 

    הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה