מוסר לבן מאת ענבל אלמוזנינו.

סקירה מאת יעל אסולין.

** “אף אחד לא משחק איתי במחבואים. אני זה שקובע מהו שם המשחק ומהם כלליו.
ואף  אחד לא אורב לי.”

אחרי שקראתי את ‘בארבע ידיים’ המעולה של ענבל חיכיתי שהיא תוציא ספר נוסף ושמחתי שהפעם היא הלכה על ספר מאפייה כמו שאני אוהבת. מדובר בדואט שהספר הראשון מסתיים פתוח, ולמרות שאני מעדיפה לקרוא ברצף כאן לא התאפקתי עד שהספר השני יגיע כי ספרי מאפייה הם אחד הסגנונות האהובים עלי ורציתי לראות לאן ענבל תקח אותי איתו.



אז על מה בעצם מדובר?
ניקןלס מורנו הוא רוצח שכיר תחת מסווה. הוא היורש הבא של אלסנדרו, הקאפו של שיקאגו ואביו המאמץ, אבל אף אחד לא יודע שהוא גם הרוצח השכיר המכונה ‘מוסר לבן’, רוצח שמקבל פקודות רק מאדם אחד.

אך מה קורה כשחייו מקבלים תפנית בדמותה של מיקלה גליאנו? מי ומה היא בשבילו? וכיצד היא הפכה את חייו?


** “אני  אף פעם לא מאבד שליטה. לא בגלל  אישה, ובטח לא בגלל האישה הספציפית הזאת.
הפרי שאסור  לי לרצות.”

הספר הזה הוא מסוג הספרים שלא ניתן לפרט על העלילה שלהם כי כל מילה תהיה סוג של ספויילר וצריך לתת לקורא לגלות את הדמויות לבד ולכן אעצור כאן ולא ארחיב על העלילה אבל אני יכולה להבטיח לכן- משעמם זה לא יהיה.

ניקולס הוא דמות כריזמטית ומרתקת. מצד אחד הוא קר רוח, חד ונחוש להשיג את מטרתו ומצד שני אנו רואים לאורך הספר איך נוצרים סדקים בחומה שסביבו ורגשות  נוספים מחלחלים פנימה מה שיצר תהליך רגשי מעניין וסוחף. כמה שהוא היה מסתורי, ככה הוא גם הרגיש לי חשוף אבל עדיין לא מספיק חשוף ואני מחכה לראות כמה ממנו עוד נגלה בספר הבא.

ומה לגבי מיקלה?

** “ניקולס הפך את גן העדן שחלמתי עליו במשך שנים ארוכות,  לשערי הברזל של הגהינום.”

מיקלה נשארה בשבילי מסתורית לאורך כל הספר. מצד אחד היא נראתה לי כמו דמות מעט חלשה ואף מעצבנת,
ומצד שני ההתמודדות שלה עם המצב שנכפה עליה היתה לא פשוטה וככל שהתקדמתי עם הספר ראיתי בה דמות אחרת, לוחמנית יותר ומסקרנת יותר.

** “אל תנסי לשנות את חוקי המשחק.
אל תניחי הנחות מוטעות לגבי העתיד שלך.”

ועכשיו נשאר רק לראות לאן ענבל תיקח אותה בספר השני ואיך  תמשיך לעצב את דמותה.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מעיניהם של ניקולס ומיקלה אבל בניגוד לספרים אחרים כאן נקודות המבט לא מגיעות לסרוגין אלא שני השליש הראשונים מסופרים רק מנקודת מבטו של ניקולס והשליש האחרון מנקודת מבטה של מיקלה. מצד אחד יש כאן משהו מרענן לקבל סיפור רצוף וכמעט מלא מנקודת המבט הגברית בלבד, אבל מצד שני היו נקודות שהיה חסר לי בהן נקודת מבטה של מיקלה וזה יצר לי תחושה של חורים קטנים בעלילה. לא כאלו שפגמו בהנאה כי הספר רץ בקצב טוב וסוחף, אבל כאלו שהורידו את הציון עליו מ-100 ל-95. כך או כך את המבחן הוא עבר בגדול ולי נשאר רק לחכות לספר הבא- ‘מצפון שחור’ ולראות איך ימשיכו הדמויות להתמודד עם העלילה הסבוכה ולאן ענבל תפתח אותם.

בשורה התחתונה- ספר מעולה, מותח וקצבי ואני ממליצה עליו בחום.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה