“מה שיודעת הרוח” מאת איימי הרמון.

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“…’הרוח והגלים עדיין זוכרים אותו’.

….’את מי הם עדיין זוכרים?’ לחצתי.

‘את כל מי שחי. הרוח והמים כבר יודעים.’….

‘הכל. הרוח שאת שומעת אותה היא אותה רוח שתמיד נשבה.

הגשם היורד הוא אותו גשם.

שוב ושוב, מחזור אחר מחזור, כמו מעגל ענק.

הרוח והגלים קיימים מאז ראשית הזמן.

כך גם הסלעים והכוכבים.

אבל הסלעים לא מדברים,

והכוכבים רחוקים מכדי לומר לנו מה ידוע להם’..”

 

 

אני לא הולכת לספר לכם על אהבה ממבט ראשון.

למען האמת…

הפעם הראשונה שלנו הייתה איומה…

אבל זכרתי שהיה שם משהו שסיקרן אותי, שסחף…

וגם… ניסיון החיים שלי הוכיח לי לא פעם,

כי בחיים, הטיימינג נותן את הטון.

אז…

נתתי לו לנוח קצת..

כך סתם, לכמה ימים,

ואז.. חזרתי בראש פתוח.. נתתי עוד הזדמנות

ו… זרמתי לדייט שני…

ומה אספר לכם,

זו בהחלט הייתה אהבה.

לא,

הספר לא מתאים לכל אחד.

יש בו היסטוריה,

רומנטיקה

ואלמנט על טבעי…

אבל אין ספק שכל המרכיבים יחד,

במינון הנכון… יצרו תבשיל משובח.

אז מה דעתכם על

סיפור אהבה,

עם קורטוב של מגיה

וקמצוץ היסטוריה

שמבושל בבישול איטי ואיכותי?

כי הרי מהו ספר טוב?

סוג של ספינה שלוקחת אותנו הרחק מכאן..

אז אתם מוכנים?

אנחנו כבר מפליגים.

 

סבה של אנני היה הדמות המרכזית של חייה.

הוריו נספו במרד הפסחא הנודע ששינה את אירלנד לעד.

היא הייתה כמותו, התייתמה גם היא בילדותה.

אובדנו חבר לאובדנה.

כשלא צלחה את הזמנים הפציר בה לכתוב את הסיפורים.

כי באגדות ובסיפורי עם,

אנו שומרים בחיים את אבותינו,

את תרבותנו ואת ההיסטוריה שלנו.

אנחנו הופכים זיכרונות לסיפורים

ואם לאו

אנחנו מאבדים אותם…

כשסבה נטה למות,

הוא הוריש לה צוואה די… ברורה.

הוא דרש שתחזור לאירלנד

ו… תפזר  את אפרו…באמצע האגם.

היא יצאה למעין…מסע שורשים…

חוותה חוויות מאתגרות במיוחד.

כאלה… שמלאות במסתורין…

היו כאלה שנדמו כחלום מסחרר…

היו כ…הזיות

היא כאילו…חזרה במנהרת הזמן..

אבל שם היא פגשה את…תומס

דוקטור מהפכן ו…מי שאימץ את סבה.

בהחלט מישהו שווה לכם להכיר.

זהו סיפור חוצה יבשות וזמנים,

סיפור אהבה.

עבר מול הווה, נשזרו האחד בשני..

בהחלט פלירטוט רציני…

 

אנחנו נושאים את האנשים שאנחנו אוהבים בלבנו.

לא נאבד אותם כל עוד אנחנו יכולים לזכור איך הרגשנו את אהבתם.

ישנם אוצרות שאף סכום כסף לא יכול לבוא במקומם,

כי הוא מייצג את החיים של אנשים שהלכו,

אנשים שהיו חשובים… אלו שמתגעגעים אליהם…

טרגדיה מספקת סיפורים גדולים.

אל תתרפקו על הטרגדיה,

שמחו באהבה.

ברגע שתמצאו אותה, אל תשחררו אותה.

כי בסופו של דבר,

היא הדבר היחיד שעליו לא תתחרטו.

 

את השיר הזה אני מקדישה לאיון ולכל אהובנו שאינם פה פיזית

אבל בהחלט נמצאים בליבנו.

https://www.youtube.com/watch?v=H-D0_AV_rHo

 

אז בפעם הבאה שתשמעו את הרוח..

תדעו שהיא מנסה לספר לנו סיפור.

הלכתי לחפש לי סירה אדומה ו…אגם.

את השיר של ייטס אני מדקלמת כבר בעל פה.

הלכתי לנסות לפגוש מישהי אהובה.

כי… הזמן הוא מעגלי..

אחלו לי הצלחה…

ואם לרגע היה לכם ספק,

קבלו ממני המלצה חמה.

יפעת ארניה

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה