מהדהד / דממה (2+3 בטרילוגיית לוטוס שחור) מאת אי. קיי. בלייר.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 

טוב לא יודעת איך בכלל אפשרי לסקור את הדבר המטורף הזה. הסדרה הזו הפכה לי את הבטן וגרמה לי לקשיי נשימה מרובים. היה בא לי גם לצרוח לעיתים.

עשיתי טעות, סקרתי ספר ראשון בנפרד.

את הספר הראשון בטרילוגיה קראתי כבר לפני כחודש. הוא נגמר בצורה מטורפת ומצאתי את עצמי עושה הפסקונת, את השני והשלישי קראתי ברצף.

מודה קצת פחדתי להמשיך כי נראה שאין למה, שהכל כבר הוכרע. אז אל תאמינו כי הסופרת מתעתעת בנו ומה שחשבתי התהפך עליי וואי וואי מה שהיה כאן- חגיגה.

 

ללא ספויילרים וכמה שזה קשה כאן.

 

ממליצה להיכנס קודם לסקירה על “יריית פתיחה” בכדי להכיר את הדמויות והרקע

 

כשאתה מביע משאלה מכוכב נופל וזה מתגשם, הכוכב בעצם מילא את מטרתו, אז מה קורה לאחר מכן? האם הוא מת? האם הוא ממשיך להגשים משאלות של אדם אחר? אולי הוא חוגג ומתפוצץ למיליון רסיסים בוהקים שמנצנצים ויורדים דרך הסטרטוספרה? יכול להיות שהחלקיקים הקטנטנים האלה יוצרים תקווה בעולם הזה. אולי זו הסיבה שתמיד סחבתי איתי חלק קטן מהכוכב ההוא. עד כמה שרציתי לאבד תקווה, עד כמה שחשבתי שהרעיון עצמו הוא שטויות במיץ עגבניות, חלקיק זעום ממנו תמיד נשאר איתי.

 

העבר תמיד ישפיע עלינו ויעצב אותנו למי שאנחנו, אך כמה כוח כדאי לנו לתת לו? ברגע שהעבר הוא זה שמנהל אותנו ולא רק מתלווה אלינו, כאן מתחילה הבעייה.

 

“מהדהד” –

אז קיבלתי המון תשובות מצד אחד ומנגד צצו ועלו להן מיליון שאלות חדשות.

אנו מגלים שקרים וסודות שמתגלים ונחשפים.

הגיע הזמן להתמודד עם ההשלכות של המעשים.

מסתבר שנינה/אליזבת’ מבלי לדעת הייתה כל כך קרובה לכל מקור בעיותיה ממש מתחת לאפה. היא האשימה את בנט אך לא הוא הכתובת וכבר מאוחר מידי.

מעורבים כאן הונאות וסחר בכלי נשק. היא נחטפת….

 

משלוש יוצא אחד

מי יצא מהמשחק? מי עדיין מגיח לביקורים גם אם רק בדמיון?

תוצאות המעשים מהדהדות ולא נותנות מנוח.

ומה רוצה ריצ’רד?

מסתבר שבנט הבעל הנסיך לא פראייר וגם לו יש הפתעה בשרוול.

 

אליזבת’ סוף סוף מצאה אהבה בחייה למרות שאהובה שונא אותה.

אפשר לאהוב ולשנוא מישהו באותה נשימה? כן מסתבר שכן.

אתה יכול לשנוא מישהו בגלל הדברים שהוא גורם לך לעשות בשם האהבה.

האם אהבה גוברת על השנאה? לא בטוח תקראו תבינו.

 

“דממה”

תמיד אחרי הסערה מגיע שקט

יש כאן הכל חוץ משקט

הקצוות נסגרים ומבינים מה עלה בגורלו של סטיב ארצ’ר האב.

אליזבת’ מקבלת תשובות גם אם לא בהכרח נעימות.

היא משתגעת ומאבדת שפיות. הדמיון שלה עוזר לה ומציל אותה. היא עוברת מדורי גיהנום.

“אין לך מושג באיזו רשת סבוכה את לכודה. זו כמעט זכות להיות זה שיסיר את העטיפה מעל המתנה הזאת בשבילך.”

היא מטופלת ומקבלת אהבה. היא סוף סוף כנה ולא “משחקת” תפקיד.

כאן “זה שהורס הוא גם זה שמתקן.” הוא זה שמקבל אותה כפי שהיא גם את הצדדים המכוערים.

“החלק האמיתי ביותר בכל אדם הוא גם המכוער ביותר. אבל גם אני מכוער, אז את לא לבד.”

 

 

הטרילוגיה מכילה תכנים קשים מאוד והיא לגמרי אופל.

 

לסיום: נקמה לעולם לא מובילה לאושר או לחיים טובים היא מכלה כל חלקה טובה באדם והורסת אותו עד ליסוד.

 

 

וזוכרות שביקשתי מכן לזכור את קרנגי הזחל? אז כן, איתו גם מסתיימת הטרילוגיה.

 

ציטוט מנצח: “אין טעם לחזור לאתמול, כי הייתי אז אדם אחר.”

כל כך נכון יום שעובר מת ולא יחזור. מי שהיינו אתמול לא נהייה היום.

 

 

מומלץ בחום

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה