לו הייתי את מאת ליסה רנה ג’ונס.

ספר ראשון מסדרת “היומנים האבודים”.

“נשמות אבודות המחפשות מוצא צריכות להתחבר.”
 
מקריאת שם הספר קיבלתי תחושת כמיהה.
באותו רגע בניתי לעצמי דמות המייחלת  או חומדת להיות מישהי אחרת.
בינינו..אל תתחלפו אם אף אחד! אתם לא יודעים מה מסתתר בתיק שסוחב על גבו האחר.
 

 
פתחתי את הספר וכבר בעמוד הראשון נחשפתי לסצנה די נועזת. אמרתי לעצמי מה קורה כאן? 
זה העמוד הראשון!
 
מה שקראתי היה בעצם דף מיומן אישי אותו כתבה אשה העונה לשם רבקה מייסון.
 
מי שקראה את הדף היא ממש לא רבקה עצמה. 
יאפ, מישהי אחרת קוראת יומן סודי ופרטי שלא שלה.
 
תיכף אסביר הכל, רק קודם בקבוע שלנו, קבלו רקע
 
                      שרה מקמילן
 
מורה בת עשרים ושמונה שנמצאת בחופשת הקיץ שלה. היא מטיפה לתלמידיה לצאת ולהגשים כל חלום שעולה על רוחם, אך בפועל היא עצמה חיה חיים נטולי ריגוש ועניין. 
השאיפה שלה מעולם לא הייתה להיות מורה.
היא חיה ונושמת אומנות. 
בקיאה בציורים ובציירים שציירו אותם.
 
שרה חוותה בעברה מערכת יחסים עם בן זוג שתלטן ודומיננטי ונשבעה לא לתת למישהו לנהל שוב את חייה ולהחליט עבורה.
 
החברה הטובה שלה, אלה, שוכחת ערב אחד בביתה יומן אישי. כאשר שרה מתפתה ומציצה ביומן היא מגלה עולם של תשוקות אפלות ומימושן על ידי גבר ואשה אותם היא אינה מכירה.
 
מסתבר שחברתה של שרה רוכשת במכירות פומביות יחידות אחסון של אנשים זרים.
 
באחת מאותן יחידות נמצאו יומנים המגוללים מעין סיפור שלם וסודות רבים המעוררים את סקרנותה של שרה.
היא נחושה להתחקות אחרי האשה מהיומן המעוררת אצלה  מעבר לתהיות רבות, גם רגשות מעורבים המחלחלים לתודעתה.
 
שרה מגיעה למקום העבודה של רבקה, גלרית “אלור”, במטרה לגלות את עקבותיה, ומוצאת את עצמה נכנסת לעולמה בקלות רבה מדיי.
 
עכשיו תתכוננו לכם כי לתמונה נכנסים שני זכרי אלפא עם תחרות ממש לא סמויה שמטרתה להראות “למי יש גדול יותר.”
 
                            כריס מריט
 
בשם ואן גוך ופיקסו שכריס יבוא לצייר אותי, רק פאקינג איזה קנבס יכיל אותי?
 
אומן בחסד.
צייר ששמו הולך לפניו. עשיר שתלטן, אך לא יהיר ועם רגליים על הקרקע.
 אם דמיינתם צייר מקריח עם כרס וסמרטוטים בתור בגדים תזרקו את המחשבה הזאת לפח האשפה מיד!
 
כריס מגלם את הבאד בוי כולל אופנוע הארלי וקעקוע הדרקון, אבל על האריזה היפה הזאת יש שפע מטענים ושריטות, ששום שליכט של צבע לא יוכל להסוות.
 
                           מארק קומפטון
 
בעל הגלרייה ששוכר את שרה במהירות מפחידה.
הוא בוחן אותה ודוחק בה.
כל מילה שיוצאת מפיו היא פקודה שלא משתמעת לשני פנים.
הוא משדר חזות חייתית ומרתיעה כאחד, דבר המשרת אותו נפלא בניהול הגלריה ביד רמה.
הוא מסתיר הרבה יותר ממה שנראה לעין.
 
                      שורה תחתונה
 
הספר היה זורם כל כך שלא הרגשתי כלל איך האחוזים התקדמו להם בזמן הקריאה.
 
זה הספר הראשון שאני קוראת פרי עטה של הסופרת.
תרשו לי לומר לכם שהיא סקרנה ותפסה אותי מהפסקה הראשונה.
ככל שהתקדם הסיפור רציתי לגלות עוד ועוד.
ובואו נאמר שהיא לא עזרה לי בגילויים יותר מדיי אלא השאירה אותי בסוף מסוקרנת יותר מההתחלה.
 
היומנים הופכים להיות אישיים כל כך עבור שרה.
היא חווה אותם, נחושה למצוא את רבקה או לפחות להבין מה קרה לה, אבל בהימצאה בעולם אותו כל כך שיוותה לעצמה, שרה פשוט נכנסת לנעליים של רבקה בכל ולא מבינה בכלל, שהיא חיה חיים שלא שלה ועובדת בעבודה שלא שלה.
 
מי שתורם לכל הבלבול הזה הוא כריס עצמו שמטריף אותה בתשוקה אפלה שלא חוותה מעולם.
היא מהלכת כאחוזת כישוף.
חייה היו מאויירים בשחור לבן. כעת היא רואה בצבעים שכריס מצייר את עולמה.
היא לא יכולה לחזור לאחור, או יותר נכון לומר שהיא לא רוצה.
מה בכלל היה בחייה לפני?
 
“איך אני גורם לך להרגיש?”
“שאני חיה. אתה גורם לי להרגיש שאני חיה.”
“גם את גורמת לי להרגיש כך.”
 
הוא רגיל לשליטה. תמיד.
היא נשבעה לא להיות תחת השליטה של אף גבר.
הם שני פגומים במסלול אחד להריסה.
 
כל הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של שרה. ישנים קטעים מהיומנים המשולבים בסיפור ובואו נאמר שהם מכילים קטעים עסיסיים ביותר,
מתובלים במתח ומסתורין.
הכריכה של ההוצאה הרבה יותר יפה בעיניי מהכריכה המקורית.
היו טעויות בהגהה אך הן לא גרעו מההנאה שלי.
 
אז מה לדעתכם קרה לרבקה?
מה העוינות בין מארק לכריס מכילה?
תאמינו לי שישנן עוד המון שאלות שנותרו פתוחות ואני מצפה למענה שיגיע בספרים הבאים.
 
בא לכם סיפור שמכיל בתוכו הכל?
זה בהחלט הספר בשבילכם רק קחו בחשבון שבסיום תחטפו עצבים כי עדיין לא יצא ההמשך.
 
קריאה מענגת לכם.

 

הסתקרנתן?לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה