לו הייתי את מאת ליסה רינה ג’ונס

סקירה מאת לירז יצחקי.


חשוב לציין שזהו ספר ראשון מתוך שלושה בסדרת היומנים האבודים, כאשר הסוף פתוח. 

בזמן האחרון אני מנסה לקרוא סגנונות שונים ממה שאני רגילה

.
לכן כשראיתי שיוצא הספר הזה שמשלב בתוכו גם מתח וגם רומן ארוטי ישר קפצתי על המציאה.
מה חשבתי עליו?
התשובה בסוף הסקירה.

“הוא אוהב את הכוח שיש לו עליי. הוא אוהב שיש בידיו שליטה מוחלטת. אני צריכה לשנוא אותו. לפעמים אני חושבת שאני מאוהבת בו”

שרה מקמילן בת ה- 28 היא מורה בתיכון בסן פרנסיסקו אך התשוקה האמתית שלה היא האומנות.
מכירים את התכניות האלה בערוץ ההיסטוריה שעושים מכירה פומבית על תחולה של מכולות אחסון השייכת לאנשים שאבדו עקבותיהם?
החברה הכי טובה שלה, אלה, מכורה למכירות הפומביות הללו.
באחת ממכולות האחסון שקנתה היה יומן.
שרה מתפתה לקרוא אותו ונשאבת אליו.
יש בחיים של אותה אישה לא מוכרת ארוטיקה מסתורית וממכרת.
שרה נחושה לאתר את האישה המסתורית כאשר כל שיש בידה הוא רק שם.
רבקה מייסון.
במהלך החיפוש במכולה אחר מידע כלשהו שיוביל אותה אל רבקה היא מוצאת שלושה יומנים נוספים.
המומה מהתוכן של היומנים היא מתחילה לתהות מדוע השאירה רבקה את כל רכושה מאחור.
היא מבינה כי רבקה שותפה לאהבה שלה לאומנות והיא מחליטה להתחיל לחפש אותה במקום העבודה שלה- גלריה לאומנות “אלור”.
היא מגיעה בתור אורחת לתערוכה.
היא אמנם אינה מוצאת שם את האבדה אך היא כן פוגשת שני גברים שייתכן ויכולים לעזור לה לחקור את היעלמותה של האישה בעלת היומנים.

כריס מריט הוא צייר נודע.
שערו בלונדיני ארוך, בעל עיניים ירוקות עמוקות.
הוא גברי ומסוקס.
פחות בקטע של חליפות, יותר בקטע של מגפי אופנועים עם אבזמים כסופים.
הוא לא טיפוס של מערכות יחסים, לא מסתכל על העתיד אלא רק על ההווה.
והוא אפוף מסתורין.

“האומנות לא משקפת תמיד את האומן. את לא מכירה את האיש האמתי, עד שאת נכנסת אל מתחת לפני השטח

מארק קומפטון הוא מנהל הגלריה לאומנות.
הוא גבר רב עוצמה, שתלטן, יהיר, סמכותי מאוד, יש לו נוכחות מרשימה ואף פעם לא תמצאו אותו בלי חליפה והוא מסתורי ומסקרן.

“הוא לא היה מסוכן. והוא לא היה שוקולד. הוא היה קטלני, הוא היה סם, ואני פחדתי”

 

הצורך הפתאומי של שרה בתשובות לגבי היעלמותה של רבקה מוביל אותה להציע למארק את עצמה כממלאת מקומה בגלריה.
הוא שוכר אותה מיד, בלי לבדוק אפילו רקע, מה שמעלה אצלה תהיות רבות.
אט אט שרה מוצאת את עצמה חיה את חייה של רבקה.
היא עובדת בעבודה שלה, יושבת במשרד שלה ומתחילה לכתוב יומן משל עצמה.

מארק הוא מסוג הגברים שהיא נשבעת לעצמה מידי יום לא להכניס לחייה.
היא מנסה להראות שליטה לידו אבל הוא כזה שקשה מאוד לעמוד בפניו.
ומצד שני יש את כריס.
היא נמשכת אליו כמו מגנט.
מסוקרנת מהאיש האפל הזה שלא מרבה במילים.
בעוד עם מארק היא מרגישה מתח תמידי, עם כריס היא מרגישה נינוחה יותר.
בין מארק לכריס יש יריבות לא ברורה והם לא מנסים להסתיר אותה.
מה גרם לקרע ביניהם?
מהם הסודות ששניהם מסתירים?
איך הסודות הללו קשורים לרבקה, האישה המסתורית מהיומנים?
והאם שרה תוכל להתמודד עם הגילויים המפתיעים?

“ואז, הרגע שאזכור גם בשעת מותי. הרגע שבו להב של סכין נגע בשפתיי. הרגע שבו הוא הבטיח כי יש הנאה בכאב…”

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של שרה בלבד.
אני חושבת שהבחירה של הסופרת לספר את הסיפור בקולה של שרה בלבד, תרם רבות למתח בעלילה.
אהבתי לקרוא דרך עיניה על כריס ומארק ושניהם הצליחו לסקרן אותי רבות.
אני מודה שאחד אהבתי קצת יותר.

לסיכום:

סיימתי לקרוא את הספר הזה בשעות בודדות.
ולא כי הוא קליל, משעשע או מצחיק,
אלא פשוט כי לא יכולתי להניח אותו מהיד!
הוא היה מותח לכל אורך העלילה.
והוא נגמר במתח ובחוסר וודאות.
“מה לעזאזל קראתי עכשיו???” הוא הדבר הכי נכון לומר על הספר הזה.
נותרתי עם המון סימני שאלה ותהיות.
המון דברים נשארו פתוחים ואני מניחה שיסגרו בהמשך.
מה הולך להיות בספר הבא? אני מודה שאין לי מושג.
אבל אני בהחלט הולכת להישאר בסביבה כדי לגלות!

 

מומלץ בחום!!!

הסתקרנתן? לקריאת פרק ראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה