אני לא חושבת שיש מקום בליבי להכיל את כל הרגשות שצפים בי עכשיו.

היה לי כל כך ברור שאני הולכת להתאהב שוב, לחוות שוב תחושות שרק הסופרת הזו מצליחה לעורר בי.

חיוך חולמני.

דגדוגים בבטן.

אהבה כה עזה 

 

לדמויות.

בעיטה בבטן.

כאב.

להוריד הילוך מאת ק. ברומברג.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

אני לא חושבת שיש מקום בליבי להכיל את כל הרגשות שצפים בי עכשיו.

היה לי כל כך ברור שאני הולכת להתאהב שוב, לחוות שוב תחושות שרק הסופרת הזו מצליחה לעורר בי.

חיוך חולמני.

דגדוגים בבטן.

אהבה כה עזה לדמויות.

בעיטה בבטן.

כאב.

לחוות כל כך הרבה במהלך הקריאה זה לא מובן מאיליו מבחינתי.

וזאנדר, אוי לי, הוא פשוט הבן של אבא שלו! מה שהוא עשה לי!

שבר לי את הלב.

מילא לי את הלב.

 

על הספר:

“החמימות חומקת. אבל מה שיש מספיק כדי להקהות את המחשבות.

לאפשר לחלומות להיעלם בהדרגה.

לאפשר לאמת להיראות כמו שקר.”

 

לפעמים הכי קל להקהות את הכאב במקום להתמודד איתו.

אלכוהול, נשים, בריחה.

זאנדר הגיע לשפל המדרגה, העבר מכה בפניו בצורה של קרטון שהונח על סף דלתו ובתוכו סודות העבר.

הוא חייב להתרחק, להשיג משהו בעצמו, להגיע להגיע לעצמו, הרחק ממשפחתו ובעיקר מאביו המפורסם (חתיכה נפלה לי מהלב).

גטי, מגיעה לבית חוף מושלם למגורים זמניים, הרחק מחייה הקשים.

היא חשבה שעכשיו תוכל להחזיר את השליטה לחיה, אבל לא.

ערב אחד היא מגלה זר הורס אצלה בבית.

אי אפשר להתעלם מנוכחותו.

אבל גטי צריכה להחלים, ועד מהרה משחקי הכוח הקטנים הופכים למשחקי משיכה, כניעה לתשוקה והתנגשות בלתי ניתנת לעצירה בין העבר שלו לעבר שלה.

תחילה קל להם להציב גבולות דמיוניים, אסור בשום אופן לחצות אותם.

לשמור על ריחוק- זה שם המשחק.

אך ככל שהזמן עובר, הגבולות מטשטשים, זאנדר וגטי מוצאים את עצמם קרובים.

הגבולות נשארו רק כהגדרה רחוקה וחסרת חשיבות.

 

“הוא לא זז, רק עומד וממשיך להסתכל עליי בפרצוף שנראה כמו דיוקן של תמימות, אבל משהו אומר לי שאין בו שום דבר תמים.”

 

דמויות-

גטי:

השאירה את החיים והעבר שלה מאחור.

היא מחפשת שקט, מקום לחשוב מה היא רוצה.

להשלים עם טעויות העבר כדי שתוכל לבנות עתיד טוב יותר.

יש לה אג’נדה חדשה לדרך חיים, גברים הם לא חלק ממנה.

גטי עברה לא מעט בחייה, כאב לה כבר מספיק בשביל חיים שלמים.

היא צריכה לבנות את עצמה מחדש הרחק מהשליטה הנוקשה של משפחתה.

השליטה הייתה חלק גדול מחייה הקודמים, וגטי החדשה מתגלה, והשליטה? רחוקה מחייה החדשים.

הדמות של גטי דמות צבעונית, חייכנית, היא גרמה לי לחייך לא מעט פעמים במהלך הקריאה.

היא בונה את עצמה מתחילת העלילה ועד סופה.

בכל פעם עולה שלב.

היא מסירה את השכבות, מפילה את החומות חוצה גבולות.

זאנדר עוזר לה לעבור את התהליך בצורה מיוחדת, עדינה.

תחילה היה לה קשה עם נוכחותו של זאנדר בחייה, אך ככל שהתקדמה העלילה והקשר ביניהם העמיק היא נבנתה, התחזקה ועמדה במטרות שלה.

זאנדר:

קופי אבא שלו.

כן, יש לו מיליון נקודות זכות בעקבות הספרים הקודמים, אבל זאנדר מדהים בפני עצמו.

ילד הפלא של האינדי, האלוף המכהן במרוצי מכוניות.

יוצא משליטה, העבר חוזר כמו מכת ברק.

הוא כועס על כל העולם, מאוכזב, כואב.

הכעס גורם לו להתרחק, להזניח את הקריירה המצליחה שלו, לפגוע בכולם ובעיקר בעצמו.

העבר שלו מזהם את ההווה, הורס כל חלקה טובה.

האפלה אוכלת אותו.

הוא מגשש אחרי האמת, רוחות רפאים מציפים אותו, העבר משתלט עליו, השקרים עוטפים אותו.

נפש פצועה.

האדרנלין אצלו הוא דרך חיים, נוכחות קבועה בחייו, מקרקע אותו ומנקה לו את הראש מהשדים והרוחות רפאים.

זאנדר נאחז בכעס שלו כמו במגן, בטינה. מעניש את עצמו יום יום.

כמה אהבתי את הדמות שלו, מצאתי את עצמי מחייכת כמו אידיוטית מאוהבת.

הילד שהכרנו בספרים הקודמים, צמח לגבר יפה טוהר, ילד פלא, מלא אהבה ונתינה שאוהב תותים ונלחם כמו גבר בשדים שלו.

היו סצנות במהלך העלילה ששברו אותי, אבל גברי משפחת דונבן הם פשוט אהבה!

 

“תקפצי איתי וזהו, סוקס. תזנקי איתי בלי להסתכל, כי אני מבטיח לך שאני אתפוס אותך תמיד.”

 

הכימיה בין הדמויות מטורפתתת!!

המתח המיני… אוי, הסופרת הזאת יודעת לבנות מתח מיני כמו שצריך.

הדיאלוגים ביניהם משעשעים, כואבים, מרגשים וסקסים בטירוף.

 

“איך אתה מעז להגיד לה שאני מוכנה לגור איתך? זה הדבר האחרון שאני רוצה.”

“יעבור לך.”

“מה?” כל פעם שאני עונה לו הקול שלי עולה בעוד אוקטבה. בכל פעם שהוא עונה לי, בא לי לחנוק אותו.”

 

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של גטי וזאנדר לסירוגין.

הפרקים מנקודת מבטו של זאנדר ריסקו אותי לגמרי.

כמה רגשות, ההתמודדות שלו הרגישה לי מוחשית. הרגשתי אותו עובר תהליך אמיתי.

 

“אני מראה לך איפה המגדלור, גטי. נותן לך מוצא. את צריכה להחליט אם את רוצה להיכנס לסערה שלי לפני שהיא עוברת או ללכת לחוף מבטחים.”

 

לסיכום,

אני כל כך אוהבת את הסדרה הזו שהרגשתי שחזרתי הביתה.

היה לי כל כך כייף לחזור למשפחת דונבן אבל הפעם לדור ההמשך.

הספר הזה סוגר את הסיפור של זאנדר בצורה מופלאה, ללא ספק קיבלתי סגירת מעגל.

בכתיבה של הסופרת? תענוג צרוף.

כן, אני חייבת להודות שהעלילה מבחינתי הייתה צפויה מראש בהרבה מובנים, אבל זה לא גרע או פגע לי בהנאה.

זאנדר המיס לי את הלב, חדר לי לנשמה וגרם לי להתאהב בו כל כך.

מה יש בכל הגברים של הסופרת הזאת שהופכים אותי שדודה?

לאורך כל הקריאה שלחתי הודעות לחברות שלי: “אני שלולית לרגליו”, “אני רוצה להיות התות שדה שלו”.

הספר הזה רק גרם לי להתגעגע לסדרה, נשארתי עם טעם של עוד.

 

“אני רוצה חיים איתך. לא כי אני רוצה לשלוט בך או להתקשט בך, אלא כי החזרת אותי לחיים, גטי. איתך אני חי.”

 

 

קריאה מהנה.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים
השארת תגובה