לב שקוף מאת אמי נייט.

סקירה מאת מלכה מזרחי.

“זה היה העניין בלאהוב מישהו עמוק כל־כך…זה לא נעלם רק כי אתה רוצה שזה ייעלם. אהבה יכולה להיות אכזרית באותה המידה שהיא עשויה להיות נהדרת.”

 

וואו, פשוט ביג וואו.

זהו הספר הראשון שאני קוראת של הסופרת וברור שלא האחרון.

מהפרולוג אני מבינה שאני הולכת לעבור חוויה עוצמתית ומרגשת כזו שלא תותיר את עיני יבשות, אלא תצבוט בלב ותותיר אותי עם כאב מתוק.

 

איינסלי ואדריאן נפגשים בפעם הראשונה בגיל שמונה, כשהוא עובר לגור לידה בשכנות.

הם ישר הופכים לחברים קרובים.

כשאדריאן נכנס לחייה, הוא היה שבור, אבוד וזקוק לתיקון ואיינסלי האירה לו את החיים בהיותה פיקסרית כבר מגיל קטן.

 

“לפעמים את הדבר היחיד בעולם הזה שגורם לי לחייך, איינסלי מישל ג’יימס.”

“ובכן, אתה גורם לי לזרוח, אדריאן מייקל דייויס. אז הנה לך”

 

אדריאן הוא מתוק, אוהב, מחבק, ומוכשר בציור ואיינסלי היא כל כך אכפתית, דואגת, אוהבת ולומדת לנגן בכינור(כינור זה כלי נגינה סקסי חחח).

וכמו כל סיפור אשר מעורבים בו חברי ילדות  מתבגרים, הם מוצאים את עצמם נמשכים, מתאהבים ומהווים הכול אחד לשניה.

אך כשטרגדיה דופקת בדלת הבית של איינסלי, היא לא מסוגלת להתמודד והיא בורחת מכל אלה שהיא אוהבת אימה, מירנדה חברתה, אדריאן אהבת חייה ומותירה אותם שבורי לב, מתוסכלים וכאובים.

 

“היא נעלמה. היא עזבה אותנו. לעזאזל, זה צרב”

 

ארבע שנים מאוחר יותר, כשמכה נוספת נוחתת עליה, איינסלי חוזרת הביתה ועומדת פנים מול פנים מול העבר ממנו ברחה.

 

האם היא ואדריאן יצליחו להתגבר על הכעס ושברון הלב שמרחף ביניהם? האם אדריאן יסלח לה, יבטח בה, יתן לה את ליבו מחדש עכשיו שחזרה? האם היא תתמודד או תברח שוב?

 

אדריאן ואיינסלי – זו אהבה במובן הקלאסי של המילה. הנער מבית השכן עם הנערה מבית השכן.

זה היה יותר ממדהים לצפות בהתפתחות  שלהם מגיל קטן ועד שנות העשרים לחייהם כשרגעים של שמחה, עצב ומתיקות מלווים אותם ושלא נדבר על הרגעים האינטימיים שממש יכולתי להרגיש את הלהט ואת התרגשות. זה היה כה סקסי, טהור ויפה.

 

“הגורלות שלנו נכתבו ברגע שראיתי אותה.”

 

הסיפור מעבר להיותו סיפור אהבה הפורט על הלב וגורם לרצות להתאהב שוב מחדש ממש עכשיו, זהו סיפור מלא תובנות ומסרים המתפרש על תקופת ילדות, נעורים ובגרות, סיפור על הזדמנות שניה, על הכוח להתמודד מול שברי החיים, על הזכות לאהוב את עצמך ומעל הכול להלחם על הדברים הטובים בחיים כי הם ראויים לכך ואנחנו ראויים לכך.

 

לסיכום,’החיים קצרים והמחר אינו מובטח. אם את רוצה משהו, את צריכה לצאת ולהשיג אותו. אל תחכי עד שיהיה מאוחר מדי’ – אף אחד לא ממש יודע מה צופן לו המחר, אומרים אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום. מושלם!

 

 

ספר נפלא! מומלץ ביותר!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה