לא רצויה מאת ספרון איי. קנט.

סקירה מאת יפעת ארניה.

 “את יודעת, ליילה, להתאהב זה דבר לא רע, לא שגוי ואפילו לא קשה.

 

בעצם זה דבר ממש פשוט, גם אם זה לא הדדי.

מה שקשה זה לצאת מהאהבה.

ובכל מקרה, לא משנה כמה את מנסה לשכנע את עצמך אחרת,

להדדיות יש משמעות, ההדדיות משמרת את האהבה.

בלי הדדיות האהבה פשוט מתה, ואז זה תלוי בך.

האם את קוברת אותה או שמא את נושאת את הגווייה המתה איתך כל הזמן?

זו החלטה שקשה לקבל, אבל את חייבת לעשות את זה.”

הייתה לכם פעם אהבה נכזבת?

אהבה חד צדדית?

כזו שאתם הייתם בטוחים שהוא או היא הם האחד בשבילכם…

אבל אתם בשבילו…הייתם שקופים?!

הרגשתם פעם כל כך בודדים עד שלא היה לכם עם מי לדבר?

אהבה חד צדדית היא כמו איבר מת וחסר תועלת.

איבר חסר שימוש שלא משרת שום תכלית,
חסר חיים משול למת.
לאהבה חד צדדית אין תפקיד.
היא חולה יותר ממחלה,
מחלה אפשר לרפא אבל נפש פגומה?!

מדובר בסיפור מדהים שבו חוויתי קשת רחבה מאד של רגשות.

חוויתי כאב, כעס, חמלה, צער …כזה שמפרק
רציתי להיכנס לסיפור ולחבק אותה…. את הגיבורה….

ובעיקר חוויתי את הרצון להגיד תודה!!!!

על כל מה שיש…

 

ליילה רובינסון,

ליבה חסר מנוחה, נואש , אנוכי, בודד..
היא בודדה, 
אבל לא מודה בכך.
היא לא התקשרה אל כיילב כבר חודשים.
היא רק בוהה בתמונה שלו, ששמורה אצלה בטלפון,
תמונה שאיש אינו יודע עליה.

היא סטודנטית בקולג’ למרות שאינה בנויה ללימודים.

הסיבה היחידה שהיא הסכימה לכך הייתה כי נתנו לה בחירה.
או לימודים בקונטיקט,
או מרכז גמילה לנוער בניו ג’רזי.
ליילה טוענת שהיא כבר בשליטה.
היא מגיעה לכל השיעורים,
למרות שהייתה מעדיפה לשוטט ללא תכלית כל היום.
היא קיבלה ציונים טובים בכל הקורסים.
כל פעם ששמו של כיילב מושמע רעד אוחז בגופה.
כמו זה כששומעים רעש חזק ופתאומי בדירה שקטה

ויודעים שזה כלום…. אבל בכל זאת כל הגוף נדרך.
היא לא שמעה את שמו נאמר בקול מאז שעברה לשם,
עברו כבר שישה חודשים.
באותה התקופה היא השתכרה,
גנבה מחנויות,
התפרצה למסיבות של אימה.
ואז התיישבה מאחורי ההגה,
שללו לה את הרישיון.
ליילה חייבת להתקדם,
לשכוח ממנו,
לא לחשוב עליו!
אבל איך אפשר לשכוח אהבה שנמשכה 13 שנים?
איך אפשר לשכוח אינספור לילות של כמיהה, של הזדקקות, של חלומות?
איך היא יכולה לשחרר את זה?
היא מתביישת באהבתה,
היא נמצאת במבוך הבדידות,
אהבה נכזבת ונדודי שינה הם חבריה הוותיקים.
מפגשים מקריים עם גבר מסתורי וזועף הלבוש בשחור,
אחד כזה שמזכיר לה שיר,
גורמים לה לעקוב אחריו.
כשהוא נכנס לאחד הבניינים ומסתובב אליה 
הוא אומר לה ” תמצאי לך מקום או שתעופי מהכיתה שלי.
התובנה מגיעה אליה…
המעשן.. כחול העיניים…הוא פרופסור תומאס אברמס.

הוא אחד המשוררים הטובים ביותר שקיימים.
הוא קוסם, קיבל מלא פרסים.
אומן המילים, הלוחש לתינוקות, אידיוט כחול עיניים, אבל יותר מכול הוא כמוה, שבור לב.
הרי ליילה מומחית באיתור לבבות שבורים ואהבות חד צדדיות.
ההבנה שלה בשירה היא אפסית. 
אבל הוא גורם לה לרצות לפתוח ספר ולקרוא.
המילים מקרקעות אותה.
הוא נשוי ויש לו ילד.
היא מתאהבת  בבחור הכי לא זמין שיכול להיות.

התאהבותה חסרת תקווה.

היא לא רוצה את אהבתו ,
היא יודעת מה תהיה התוצאה הסופית איתו.
הוא מסיח את דעתה מכיילב,
הוא גורם לה להרגיש נורמלית.
אם היא יכולה לפנטז על מישהו אחר,
זה אומר שהאחיזה של כיילב מתרופפת נחלשת…
והיא רוצה חיים משלה.
חיים שבהם היא לא חושבת עליו כל הזמן.
הוא אדם ששונא את כל בני האדם באופן כללי אבל מלמד בגלל שכולם צריכים לעבוד
תומס הוא כמו ליילה,
אוהב אך אינו נאהב.
הוא אוהב אהבה חד צדדית.
הוא נשוי. הוא אבא. הוא המורה שלה
האם יש דרך להצדיק בגידה?

האם הם יצליחו לרפא את נפשם?
האם יבינו שהם חיוניים למישהו?
ומה יהיה איתם? בניהם?
האם יצליחו לאבד שליטה?
האם היא תהיה אהבת חייו של מישהו?
ואולי בכלל נועדה לחיות בין צללים וסודות?

ואיך אסיים בלי כמה תובנות?!


יש הבדל בין כתיבה לבין יצירת אומנות.
כל אחד יכול לכתוב,

אבל רק מעטים מסוגלים ליצור אמנות.

לשם כך עליכם למצוא את הקול האישי שלכם.
לקרוא זה מצוין.
תקראו כמה שאתם רוצים, אבל תקבעו לכם כללים.
אל תלכו בעקבותיו של האחר.
שאפו ליצור משהו שנובע מתוככם.
שאפו ליצור את האומנות שלכם,
לא לשחזר את מה שמישהו כבר עשה, כי,

אם לומר את האמת ,

עדיף לכם לרצות למות מאשר לרצות להיות חקיינים.”

ועוד תובנה חשובה לא פחות,
מהו אומץ?
האם הוא היעדר הפחד?
האם הוא התחושה שאתה בלתי מנוצח?
אומץ הוא לקחת עט ביד ולכתוב.
אומץ הוא לשקול את המילים הנובעות מתוכך ולהניח אותן על הדף כדי להפוך אותן לקבועות.
אומץ הוא לדעת שיכול להיות שאיש לעולם לא יקרא אותן , שהאומנות שתשאיר מאחוריך, שהתרומה שלך לעולם, לא תתגלה לאיש.
אומץ הוא לדעת את כל אלה ובכל זאת ליצור.

אומץ הוא העוז לעשות משהו למרות הפחד.
לעשות את הצעד למרות סכנת הנפילה.
ליצור יצירת אומנות מתוך ידיעה שאולי אנשים לא יעריכו אותה…
אומץ הוא כמו להתאהב, 
אתה לא יודע אם האדם האחר ישיב לך אהבה אבל אתה עדיין מתאהב.

תהיו אמיצים ולא חסרי פחד.
צרו את החוקים של עצמכם במקום לציית לחוקים של האחרים.
תמיד תאהבו את עצמכם!!

כי…. אהבה היא קסם,
היא יכולה לעשות דברים.
דברים שאתם לא יכולים לדמיין.
אתם צריכים רק אמונה.

כל התשובות נמצאות אצלנו, תמיד.
אנחנו רק צריכים לחפש אותן
וכדי לעשות זאת עלינו לאהוב את עצמנו.
תאהבו את עצמכם וכל השאר כבר יקרה

לפני סיום רוצה להודות לגלית אוזן על ההמלצה החמה.

יש סיכוי שבתוך מבול הספרים הספר הזה היה מתפספס לי …

לטעמי הוא פשוט ספר חובה!!!!

ממליצה מאד

יפעת ארניה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה