לא רצויה מאת ספרון איי. קנט.

סקירה מאת מור אסולין.

 במשך 24 שעות עברתי תהפוכות רבות. נחשפתי לספר כל כך עמוק, עצוב, שמפרק ומרכיב את הלב.

 

ספר שכל משפט בו, בועט בך למקומות האפלים של הנפש שלנו.

 

בתור סטודנטית לספרות, אני יודעת כמה אומץ צריך כדי לכתוב סיפור, ספרון, שיר או פזמון. בכדי שזה יכבוש זה חייב להיות עמוק. וכדי שזה ייגע בנו אנחנו חייבים לצלול לתוך הנשמה שלנו. להתמודד עם המקום החשוך ביותר שלנו.

 

ולאורך הקריאה פשוט התבוננתי בעצמי, לא פעם ראיתי את נפשי בדמויות.

 

בואו נדבר על אהבה חד צדדית.

כמה זה רע, כמה זה כואב ושובר את הלב? כמה פעמים הסתכלנו על אהבות אחרות וזה הרגיש כמו באגדות, אבל כרגע לכם זה היה חסר? כמה פעמים דמיינו איך זה נראה?

 

“כך נראית אהבה הדדית.

זוהרת, מחויכת. דומעת.

גם אנחנו רוצים את זה.

אבל לנו לא יהיה את זה אף פעם”.

 

כמה זה עצוב לדעת שיש אנשים שבאמת חושבים לעצמם שהם לעולם לא יחוו את זה.

הציטוט הזה פשוט פירק אותי.

ותכף אפרט למה.

 

קצת על הדמויות:

 

“ליילה רובינסון- לא משוגעת, היא פשוט סובלת מאהבה נכזבת, אבל הגיע הזמן להתקדם הלאה. די למעקבים, די לשיחות ודי לאובססיביות”.

ליילה היא דמות מאוד מיוחדת, היא דמות שהנפש שלה שבורה, היא צריכה ללמוד לאסוף את עצמה, היא חייבת ללמוד להעריך את עצמה.

 

היא מרגישה שהיא לא ראויה לכולם, בעיקר לא לאהבה. כי, היא משוגעת, אובססיבית ואימפולסיבית.

 

“מתברר שהאהבה שלי היא קניבלית. מתברר שלא מגיע לי לאהוב אף אחד, ובטח שלא מגיעה לי אהבה דו־צדדית”.

 

תומס אברמס “הוא אומן טיפוסי – גס רוח, יהיר ונתון למצבי רוח – אבל המבטים העזים והגידופים שלו אינם מפחידים את ליילה. היא אולי לא המשוררת הכי טובה שיש, אבל טובה מאוד בקריאה בין השורות. מתחת לחזותו הדוקרנית תומס סובל מבדידות וליילה רוצה לדעת למה”.

 

תומאס הוא אדם בודד, ששקוע בעצמו וכתוצאה מכך הוא מאבד את המשפחה שלו, בדרך שלו הוא נלחם להחזיר את הכל לקדמותו. אבל הכל כבר לא אותו דבר. הוא אוהב ולא מקבל בחזרה.

עד שהוא פוגש בליילה.

 

“היופי שלה הוא כמו התפוצצות, פתאומי ומטלטל, אבל בדרך שמעתיקה את נשימתי ועוצרת את מחשבותיי. לפעמים אני חייב להניח כף יד על החזה וללחוץ, כדי למנוע מליבי לזנק מתוך גופי”.

 

ליילה ותומאס הם נשמות תאומות, הם מבינים אחד את השניה בשקט, במילים, במעשים.

הם מכילים אחד את הנפש של השניה.

 

לראות שני אנשים שבורים, אנשים שלא מאמינים בעצמם, מוצאים את השורש שלהם, משרישים משהו חדש ונאבקים בשדים שלהם, זה מיוחד מאוד, זה כובש.

 

“אהבה חד־צדדית היא כמו איבר מת וחסר תועלת. אין לה תפקיד. היא חולה יותר ממחלה. מחלה אפשר לרפא, אבל נפש פגומה אי אפשר לתקן. זה הדבר הכי מתסכל בעולם, להיות חסר אונים”.

 

מה שיפה בסיפור זה המורכבות של הנפש שלהם, לראות כמה הם חסרי אונים אבל מוצאים את הטוב שבהם ופתאום הכל הופך להיות בעל חשיבות. זה מיוחד.

 

שורה תחתונה ” לא רצויה” זהו סיפור על שני אנשים בודדים בדרכם. אנשים שמחפשים אהבה, מחפשים את החברות, אנשים שרוצים להפסיק לפחד מהבדידות.

אנשים שמוצאים את מה שהם איבדו תוך כדי למידה והתבוננות באחר.

 

מסקנה חשובה מהספר שאני לוקחת איתי.

חברים תאהבו את עצמכם, תבטאו את עצמכם בכל דרך. אל תתנו לנפש ללכת לאיבוד, ואם הלכתם אז תפיקו את המיטב משם.

 

בסופו של דבר כשאוהבים את עצמנו דברים טובים קורים, אנחנו שוקעים במרה חיובית ולא שלילית.

 

תהיו אמיצים לכתוב, להרגיש, לחיות.

אל תשקעו לבדידות כי היא לא נעימה.

תזכרו להיות אמיצים להסתכל לנפש בעיניים פקוחות כי זה מה שיאיר את הנפש שלכם.

 

“אומץ הוא לקחת עט ביד ולכתוב. אומץ הוא לשקול את המילים הנובעות מתוכך ולהניח אותן על הדף כדי להפוך אותן לקבועות. אומץ הוא לדעת שיכול להיות שאיש לעולם לא יקרא אותן, שהאומנות שתשאיר מאחוריך, שהתרומה שלך לעולם, לא תתגלה לאיש. אומץ הוא לדעת את כל אלה, ובכל זאת ליצור”.

 

“לא רצויה” ספר של חמישה כוכבים אם לא יותר.

אני שמחה שנחשפתי לספר, ממליצה באהבה ענקית.

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה