לא רצויה מאת ספרון איי. קנט.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 עלול להכיל ספויילרים.

ספר שאסור לפספס, לא משנה באמצע מה אתן תנו לספר הזה במה.

טאבו בין פרופסור ותלמידה. הספר הזה בועט חזק בבטן. הכתיבה עוצמתית וטובה .

הספר הזה הוא אחד הטובים ביותר שיצא לי לקרוא ואני קוראת המון, ולאחרונה יצא לי גם להפגש עם כמה מורים מקרוב. הספר הזה מחכה לי המון זמן שמעתי עליו מחברות שהוא ספר חובה. לא הספקתי להגיע אליו, אני שמחה שיש לגלית פינה קבועה ש”מכריחה” אותי לגשת לספרים (את רובם קראתי) אבל כן  נותנת לי זרקור לאלו שייתכן שפספסתי.

 כמעט כל אחד נושא עמו אהבה נכזבת אהבה שלא מומשה.

 אהבה זה כואב. אהבה חד צדדית כואבת שבעתיים. ליילה לא זכתה באהבה הדדית.

“איך נראית אהבה דו צדדית? אני רוצה לראות את זה.”

“את יודעת ליילה להתאהב זה לא דבר רע, לא שגוי ואפילו לא קשה. בעצם זה דבר ממש פשוט, גם אם זה לא הדדי. מה שקשה זה לצאת מהאהבה. ובכל מקרה, לא משנה כמה את מנסה לשכנע את עצמך אחרת, להדדיות יש משמעות. ההדדיות משמרת את האהבה. בלי הדדיות האהבה פשוט מתה, ואז זה תלוי בך. האם את קוברת אותה או שמא את נושאת את הגווייה המתה איתך כל הזמן? זו החלטה שקשה לקבל, אבל את חייבת לעשות את זה.”

ליילה רובינסון – בת 20 בעלת עיניים סגולות. היא כנה ואמיתית ליבה ופיה שווים.יש לה שליטה אפסית בדחפים.

אני בחורה פשוטה, באמת. אני שונאת חורף, את קונטיקט ואת הקולג’. אני אוהבת צבע סגול, את לנה דל ריי ואותו. זה הכול.”

אותו זה את כיילב שאביו התחתן והספיק להתגרש מאימה. אחיה החורג. אהוב ילדותה. אותו היא אוהבת כבר 14 שנה. היא לא רואה חיים בלעדיו וזה לא הדדי. היא אובססיבית. היא מורחקת ממשפחתה היא בודדה ולא רצויה.

כיילב וויטמור – זה שחייך אליה כשהיה בן 6 ומאז גנב את ליבה. ליילה אובססיבית כלפיו היא מאבדת את זה לגמרי,  היא וליבה. היא נשלחת לקולג’ בקונטיקט ושם היא פוגשת את העייניים הכחולות יורקות האש את תומאס אברמס

פרופסור תומאס אברמס – ערפל כחול, הוא קוסם. הוא ציניקן. הוא כאוב ופגוע. הוא שבור. הוא משורר נחשב ומוערץ. הוא רעל מצופה סוכר. הוא מזהה את ה”שיגעון” שלה.

“אמרתי לך, יש לי הרבה כשרונות. לזהות שגעון הוא אחד מהם.”

הוא כמו שיר: ג’ינס כחולים, חולצה לבנה מגפיים שחורים.

אמהמהההה, הוא הפרופסור שלה. אופס, הוא גם נמצא בקשר חד צדדי למרות מאמציו לשינוי. למרות שהוא נלחם המילים אבדו לו. החיוך נעלם לו.

הקשר בין ליילה לתומאס:

כששני לבבות שבורים נפגשים. ששניהם עברו פחות או יותר את אותה החוויה אז הזהירות מחייבת. אהבתי מאוד שהעלילה נבנתה בצורה איטית ומתאימה לסיפור. שניהם אש והניצוצות עפים.

ליילה מחזירה לתומאס את החיוך את החשק ליצור היא המוזה והמילים. את ההרגשה והתחושה של להיות נאהב. הוא מלמד אותה שירה ועוד כמה דברים.

היא אובססיבית. סטוקרית. היא מכורה. היא תיקח מה שיתן לה. היא רוצה להפיג את כאבו גם במחיר כאבה. גם במחיר שתישאר מאוהבת ושבורה. – היא מעדיפה את אושרו על פני שלה.

“את השיר שאני לא יכול לכתוב. כן. את יצירה. את שירה. שירה שאין לי סיכוי להשלים. לא משנה כמה אתאמץ.”

“הוא כמו הירח הפרטי שלי- בלתי מושג, משהו שמעריצים מרחוק. הוא הסרטן שלי, הורג אותי לאט.”

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של ליילה ומדי פעם מגיעים פרקים מנקודת מבטו של תומס.

הסצנות בניהם לוהטות עד לכדי הדלקת מזגן. הייתי צריכה לסגור את הפה שנפער לי לעיתים והם מלאות ברגש. הכריכה הורסת ונאמנה למקור. התרגום והעריכה מעולים בעיניי.

יש כאן ים ציטטות על אהבה, פשוט לעשות העתק – הדבק.

“מתברר שהאהבה שלי היא קניבלית. מתברר שלא מגיע לי לאהוב אף אחד, ובטח שלא מגיעה לי אהבה דו- צדדית.”

” זה היה טרגי ומרגש. זה היה כל מה שקיוויתי שהאהבה תהיה.״…………

אומץ איננו העדר פחד, אלא העוז לעשות משהו למרות הפחד
לעשות את הצעד הראשון למרות סכנת הנפילה. ליצור יצירת אומנות מתוך ידיעה שאולי אנשים לא יעריכו אותה. אומץ-הוא כמו להתאהב.
אתה לא יודע אם האדם האחר ישיב לך אהבה. אבל אתה עדיין מתאהב….”

לסיכום: לפעמים צריכים לדעת לשחרר, אהבה חד צדדית היא לא אהבה בריאה. שניהם חוו זאת על בשרם. לפעמים מעבר לחומה קיימת אהבה. אהבה אמיתית ונכונה. אהבה הדדית וכנה. אהבה זוהרת. מחויכת. הדדית. וכמה שהיא לוהטת כאן.

 

ציטוט מנצח : אהבה חד־צדדית היא כמו איבר מת וחסר תועלת. אין לה תפקיד. היא חולה יותר ממחלה. מחלה אפשר לרפא, אבל נפש פגומה אי אפשר לתקן.”

 

ספר מושלם.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה