לא רצויה מאת ספרון איי. קנט.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

 

אני באמת לא ידעתי איך להתחיל לכתוב את הסקירה הזאת.
איך מעבירים לכתב את כל מה שהרגשתי במהלך הקריאה?
אני מוצפת רגשות, מחשבות, אני באמת לא ידעתי איך לאסוף את הכל ולהתחיל לכתוב.

אז החלטתי לעשות זאת קצת אחרת.
החלטתי להכניס צלילים, כדי שיעזרו לי להביא את המילים.
החלטתי לצבוע את המילים בסגול ולנגן את השיר שליווה אותי לאורך כל העלילה.
אז לפני שאתן מתחילות לקרוא, תפעילו את השיר שילווה לכן את קריאת הסקירה:
https://youtu.be/JRWox-i6aAk

על הספר:

אני בחורה פשוטה, באמת. אני שונאת חורף, את קונטיקט ואת הקולג’. אני אוהבת צבע סגול, את לנה דל ריי ואותו. זה הכול.”

בדידות, אובססיה, מעקבים, אהבה, אשמה, כאב.

היא לא משוגעת, היא פשוט סובלת.
אהבה נכזבת ששברה לה את הלב וכל מה שהכירה.
היא חייבת להתקדם הלאה כדי לשכוח את העבר, ליילה צריכה הסחת דעת.
המעשן כחול העין. ככה היא קוראת לו.
לא סתם היא פוגשת אותו לאחרונה הרבה, ובמיוחד בקמפוס.
הוא לא סטודנט, הוא פרופסור תומס אברמס- המרצה שלה.

מי זה האיש הזה?
הוא כמו רעל מצופה סוכר.”

 

דמויות:

ליילה רובינסון:
גם אם ממש ממש ארצה לכתוב ולפרט על הדמות של ליילה, לא אצליח.
כי פשוט אי אפשר להסביר את המורכבות שלה, את הפגיעות שלה וכמו כן את הטירוף שלה.
ליילה בודדה מאוד.
אפס שליטה בדחפים ודחיית סיפוקים.
יש בה טירוף, אפשר להבחין בו מייד בעיניה הסגולות.
הרחובות החשוכים הם מן בית שני שלה.
ליילה לא מושלמת, מכנים אותה משוגעת, אובססיבית והיא תמיד חושבת שהכל באשמתה.
הנפש שלה פצועה, היא גדלה בבית שלא הבין אותה אלא הרחיק אותה.
הלב שלה הוא יישות בפני עצמו, יש לו פנים רבות, היא מכנה אותו: “הלב המשוגע שלי“, 
יחד היא והוא יוצאים למסע צייד.
ליילה דמות כל כך עמוקה, כל כך לא מושלמת, פצועה.
היא רק רוצה לתת אהבה, לתקן את תומס בעזרת האהבה שלה והיא מקבלת ממנו כל מה שהוא מוכן לתת.
היא הבטיחה לעצמה שלא תתחרט, שלא תפר את הכללים, היא רוצה להיות טובה אליו כדי לרפא אותו מהשברים שלו והשדים שלו.
פשוט אהבתי את הדמות שלה.

הוא כמו הירח הפרטי שלי- בלתי מושג, משהו שמעריצים מרחוק. הוא הסרטן שלי, הורג אותי לאט.”

פרופסור תומס אברמס:
ג’ינס כחולים, חולצה לבנה מגפיים שחורים.
עיניים כחולות יורקות אש וסיגריה בפה.
הוא ה-משורר הדגול.
שליטה היא שם המשחק.
ההתנהלות שלו בטוחה, שקטה ועם זאת קצת אפלה.
שבור, מרוסק.
יש לו הכל אבל אין לו כלום.
הכתיבה אצלו היא מילים, הוא מדבר באמצעות שירים
כשהוא הפסיק לכתוב הוא הפסיק לדבר.
הוא יהיר, שחצן, סקסיסטי בטירוף, נתון למצבי רוח משתנים, הוא יכול להיות רשע כשהוא רוצה.
זה תומס.
זה הפרופסור ששבה את ליבי וגרם לו לכאוב מכאב.
כי הכאב נמצא אצלו בכל נים בגוף והוא מורגש בכל צעד שהוא עושה.

תומאס אברמס הוא יורק־אש. הוא נושף להבות ותאווה וגורם לי לשכוח מהכול ולהגיד כן. כן לאובססיה. כן לסטוקריות. כן לטירוף. כן לליקוק.”

החיבור שלו עם ליילה הוא יוצא דופן, הם נשמות תאומות, תוהות, בלתי ניתנות לשליטה.
כשהם יחד הם כמו התפוצצות של הר געש.
כל אחד בפני עצמו הוא ניצוץ שרק מחכה להידלק.
וכשזה קורה… בום!
אין מה שיעצור את ההתלקחות הבלתי ניתנת לשליטה הזאת 

הסצנות האירוטיות היו כל כך לוהטות, כל כך טובות, עמוקות, מלאות ברגש, שליטה, חוסר איפוק.
אי אפשר להסביר אותן.

אני גונחת למשמע המילים המלוכלכות שיוצאות מפיו. אלוהים, הוא כזה משורר, שר שירה מטונפת.”

בגלל המורכבות של העלילה, העומק שלה, הלפני והאחרי.
הן מלאות עוצמה גורמות לעוף לשמים ולראות כוכבים, חם קר ביחד.
זה כל כך טוב כי זה כל כך אסור.
המתח המיני ביניהם פשוט שבר אותי!

אני אנוכי, ליילה. אני אהרוס אותך, אני אצית אותך באש ואפילו לא אתחרט. אני אקח ואקח עד שתישארי ריקה וחלולה.”

הדיאלוגים ביניהם, רק רציתי שיפגשו, שידברו.
רציתי לקחת מתומס וליילה כל מה שיכלו לתת לי.
הם נאחזים אחד בשניה, מנצלים, אוהבים, שונאים, זו לא מערכת יחסים סטנדרטית.
קל לשנוא אותם, קל לאהוב אותם.
זה חיבור מורכב בשלמות כמו פאזל שבסופו של דבר כל החלקים מתחברים, גם אם הם שבורים.

אתה רע כל-כך,” אני אומרת, מתוסכלת אבל רוכנת לעברו בכל זאת.
אבל את אוהבת את זה.” הוא נושף אוויר חם באוזני.
אני לא אמורה.”
נכון.”
אני אמורה ללכת מכאן.”
נכון.”

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של ליילה, מדי פעם מגיעים פרקים מנקודת מבטו של המשורר הלא הוא תומס.
למרות שיש מעט מאוד פרקים מנקודת מבטו, לא מרגישים שהדמות שלו נעלמת, או נחבאת אל הכלים, הוא שם, תמיד. הרוח שלו בין השורות, הטעם שלו בכל מילה.

מתברר שהאהבה שלי היא קניבלית. מתברר שלא מגיע לי לאהוב אף אחד, ובטח שלא מגיעה לי אהבה דו- צדדית.”

הכתיבה של הסופרת פשוט מטורפת!!
כמה אינטליגנציה רגשית, כמה עומק, כמה עוצמה יש לה במילים.
כשכאב לדמויות כאב לי, כשהן צחקו צחקתי יחד איתם.
כל מה שהם חוו הרגשתי מתחת לעור שלי, בלב שלי.
יש משפטים, ציטוטים, שלא יוצאים לי מהראש.
אני מאחלת לעצמי להרגיש ככה בכל ספר שאני קוראת.

מכאיב לי להכאיב לך אבל אני אעשה את זה. אני אמשיך לעשות את זה. אני אמשיך לעשות את זה כי זה מי שאני, אז כדאי שתצמצמי את הכאב שלך ופשוט תמשיכי הלאה.

לסיכום,
מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם
מכירים את הפסוק הזה? על זה נכתב הספר.
כשהגעתי לספר, ידעתי שהנושא הכללי הוא טאבו, ואני אוהבת טאבו אבל לא ידעתי עד כמה ומה הוא יעשה לי.
יש פה אהבה אסורה בתכלית האיסור.
זו אהבה שרוצים אותה, רוצים לגעת בה, לממש אותה וכשמצליחים זה כמו התנגשות רכבות
הלב סוער, מדמם.
לא יכולתי להניח את הספר לשניה!
אני לא יודעת מתי לאחרונה קראתי ספר שגרם לי להישאר לילה שלם ערה רק בשביל לקרוא.
הדמויות, העלילה, הכל נגע בי.
אני נגועה בדבר הזה שנקרא לא רצויה.
מצד אחד לא הצלחתי להפסיק לקרוא, מצד שני בכיתי על כל פרק שעברתי, לא רציתי שיגמר.
אני רוצה שכל העולם יקרא אותו 
אני רוצה שיחוו מה שאני הרגשתי במהלך הקריאה!
זהו סיפור יפה ומכוער, נכון כל כך ושגוי כל כך, טרגי ומרגש.
סיפור על אהבה אסורה שנכנס לי ללב.
אין בו טיפה של קלישאות, עלילה בנויה היטב, דמויות שבורות שלא ברוח קסם הופכות לשלמות.
יש תהליך, התמודדות, והכי חשוב השלמה.
זה סיפור על ג’ינס כחולים וחולצה לבנה, מעיל פרווה סגול ואובססיה גדולה.
אהבה פגומה, אסורה, מכלה, יורקת אש.
סיפור האהבה הזה שבר אותי, רגשית, פיזית, ריסק אותי ובסוף אסף אותי ואחה את השברים של הלב שלי.

אל תפספסו את סיפור האהבה הבלתי אפשרי הזה, כי זה לא בין הספרים הכי טובים שקראתי השנה, הוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי. נקודה.

את השיר שאני לא יכול לכתוב. כן. את יצירה. את שירה. שירה שאין לי סיכוי להשלים. לא משנה כמה אתאמץ.”

קריאה מהנה 

 

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה