לא רצויה מאת איי. קנט.

סקירה מאת מלכה מזרחי.

***עלול להכיל מעט מעט ספויילרים ***

 

“אומץ הוא כמו להתאהב. אתה לא יודע אם האדם האחר ישיב לך אהבה, אבל אתה עדיין מתאהב.” – זה הקטע עם אהבה היא תופסת אותך במקום לא צפוי עם אדם לא צפוי ואתה אף לא יודע למה לצפות ממנה אבל אתה יודע בפנים בלב שלך שזה פשוט שווה כל רגע.

 

וואו הספר הזה תפס אותי מהתחלה, למרות שהוא חוצה מעט את גבולות מוסר, לא יכולתי להפסיק, רק חיכיתי לדעת מה יקרה בפרק הבא.

סטודנטית ופרופסור לוהט –OMG

 

ליילה רובינסון – סטודנטית בת 20,  מתולתלת עם עיניים סגולות, במקור מניו יורק, עברה לקונטיקט לקולג’, גרה בקומה האחרונה במגדל, במבנה ללא דיירים (הזכיר לי את רפונזל),אובססיבית, ישירה, תמימה, סוחבת המון רגשות אשם, סטוקרית משוגעת, בודדה, לבד, אוהבת צבע סגול, לנה דל ריי ואת אחיה החורג.

“אני מסירה את הצעיף, את הכפפות, את מעיל הפרווה הסגול ולבסוף גם את הסוודר השחור.” – הרסה אותי עם שכבות הבגדים חח

 

תומאס אברמס – פרופסור בן 29, כחול עיינים, יורק אש.

“דברים רעים קורים למשיגי גבול”

 משורר מפורסם ובעל עטור פרסים, נשוי להאדלי, מישהי שרוצה לצאת מהנישואים, אבא לניקי בן חצי שנה. קשוח, ציני, בודד ומכור לשוקולד.

“הוא שותה מהקפה שלו ושולף את המאפה מהשקית – קרואסון שוקולד”

 

הסיפור עוסק בליילה סטודנטית שמתחילה מחדש, מנסה להתקדם לאחר שהתאהבה באחיה החורג ובתומאס הפרופסור לשירה  שעבר לעיר חדשה כדי להציל את הנישואים שלו.

למרות בעית המוסר של להיות עם גבר נשוי, הסיפור הוא עמוק עם הבנה, צורך פנימי חזק,

לא להיות מתוגמל באהבה זה מכבה אותך ומכאיב, קל להרגיש אמפתיה.

ולומר את האמת משום מה לחצות את הגבול לא הפריע לי כי זה הרגיש ככ נכון.

“תומאס ואני, זה משהו שאמור לקרות. הדבר הזה בינינו, היה אמור לקרות.”

 

כל מפגש ביניהם ריגש אותי, הצחיק אותי, החילופי מילים, לראות עד כמה שהם נשמות תאומות, בהשלמת מחשבות ומשפטים, בחשיבה זהה, מגנט.

“אני מרגישה שאני יכולה ללכת על המים….באמת? אבל אל תעשי את זה. זה לא אמיתי, בייבי.” – חחח

ליילה מאתגרת אותו, נמשכת אליו, מפתה אותו,

“את לא מסוגלת להפסיק לזוז, הא? את לא יכולה להפסיק לפתות אותי לשנייה אחת?…אני לא יודעת איך.”

היא רואה בו את עצמה וכל מה שהיא רוצה זה להקל את הכאב של תומאס.

“אני נערה שלא נועדה להיות אהבת חייו של מישהו, לא עם האנוכיות שלי. נועדתי לחיות בין צללים וסודות.אני יכולה להיות הסוד של תומאס, רק לזמן מה, לפחות עד שאספוג ואספח אליי את כל הכאב שלו ואשחרר אותו.”

זו הסיבה שזו אהבה גדולה בעיני הויתור הזה על האדם שאתה אוהב כל עוד יהיה מאושר.

“אם אי פעם אתאהב בתומאס אברמס, לעולם לא אפסיק לאהוב אותו.”

 

ותומאס וואו איזה דמות כמו שאני אוהבת, קשוחה, צינית מצד אחד

“כי אני אנוכי, ליילה. אני אהרוס אותך, אני אצית אותך באש ואפילו לא אתחרט. אני אקח ואקח עד שתישארי ריקה וחלולה.”

ומצד שני מלאת רגש ואכפתיות.

“אני לא יכול לתת לה לעזוב ככה. אני לא יכול. אני לא יכול לתת לה לעזוב. נקודה.”

ותחושת הבדידות שלו גמרה אותי רציתי רק לחבק אותו ולעטוף.

המלחמה שלו להציל את הקשר עם אישתו, בכל מחיר אפילו של הקרבה עצמית היא מדהימה אבל מצד שני הורסת כי לפעמים יש דברים שלא ניתן להציל.

ההזדקקות של ליילה כלפיו מחייה אותו, הוא גורם לליילה להרגיש טוב עם עצמה, מסיר ממנה אט אט את רגשות האשם שסוחבת.

“הצורך המוחלט להיות הבעלים של מישהו – להיות האוויר שאדם אחר נושם ולהיות היקום שבו הוא חי – להיות עוצמתי. אני מרגיש עוצמתי ונטול כוחות בו זמנית.”

וזה מדהים לראות תהליך את התעוררות לחיים שלו, את הרכושנות.

“את בדם שלי ואני אקרע לגזרים את מי שיעז לגעת בך”

והמשיכה ביניהם היא ככ לוהטת ועזה, התיאורים, וואו

“כשאנחנו קרובים. אנחנו מתלקחים. אנחנו נשרפים.”

 

זה סיפור על שתי נשמות אבודות שנלחמות באהבה חד צדדית הקיימת בחייהם,

“אהבה חד־צדדית היא כמו איבר מת וחסר תועלת. אין לה תפקיד. היא חולה יותר ממחלה. מחלה אפשר לרפא, אבל נפש פגומה אי אפשר לתקן”

ועדיין הם מרפאים אחד את השניה ומוצאים אהבה מתגמלת ביחד.

 

בסיפור הזה לגמרי הרגשתי ברכבת הרים של רגשות, לפעמים אנחנו אוהבים ואנחנו לא נאהבים בחזרה ולפעמים אהבה אינה מספיקה – אלו החיים למעשה.

“אהבה, לא משנה מאין היא באה, היא תמיד טהורה ויפה.”

 

קסם של ספר. מומלץ ביותר.

 

“Blue jeans, white shirt

 

Walked into the room you know you made my eyes burn”- Lana Del Rey

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה