כנפי מלאכים מאת בריטני ס’ צ’רי.

סקירה מאת אורלי שטרית.

חיכיתי לספר נוסף פרי עיטה שיתורגם, את האויר שהוא נושם ממש אהבתי. ולכן כשזה תורגם אצתי רצתי.

שמחתי שהביאו לנו עוד רגש מהסופרת הנפלאה הזו. וגיליתי שהיא רק בת 25? וואוו, לא האמנתי.

 

אין ספק שהיא פורטת על הרגש ומוצאת נושאים חשובים לכתוב עליהם. נשאבתי התרגשתי והתאהבתי.

זה ספר שמדבר איך לא? על אהבה. אבל בראש ובראשונה לאהוב את עצמך. לקבל ולהכיר פנימה, לפני שהסביבה תבלע אותך ולא תדע אפילו מי אתה.

 

׳לפעמים כדי לגלות את עצמך, צריך לאכזב אנשים אחרים בדרך’ זה לא אנוכי בכלל, פשוט אי אפשר כל הזמן לרצות את הסביבה ולא להסתכל על עצמך. זה סיפור על גילוי עצמי.

ועל קבלת האחר מבלי לשפוט מראש. בלי תוויות וסטיגמות. לא תמיד מה שרואים הוא מה שמקבלים, לפעמים צריך להביט מעבר למה שמונח על השולחן. מעבר לעובדות ולקלישאות.

 

“זה לא היה סוד שהפרק האחרון בסיפור שלנו כבר נכתב, ולא תמיד סיפורים זוכים לסוף טוב.

לפעמים סיפורים מסתיימים ודי.”…..

 

נבהלתם מההקדמה? החסרתם פעימה???

אל תשאלו אם הסוף טוב, תקראו תקבלו תשובה.

 

גרייס ופינלי היו הזוג המלכותי, הם הכירו מילדות בעיירה קטנה בצ’סטר שם גדלו והתאהבו. הם היו הנצח זה של זו עד שגרייס גילתה כי חייה הם שקר גדול….

גרייסלין מיי האריס התנהגה כיאה ל”נסיכה” היא התנהגה למופת. נאמנה, ישרה, נחמדה היו רק חלק מתכונותיה. היא עשתה תמיד את “הבחירה הנכונה”. המוטו שליווה אותה היה: קודם לתת לאחרים, ואת מה שנשאר אפשר לקחת לעצמך.

מה שהכי רצתה בחייה היה לתת לבעלה משפחה. ילד או ילדה אך לאחר שנים בהם כל “נסיון” הפך “כשלון” היא נותרה שבורה וממורמרת. הדבר היחיד שרצתה בכל ליבה הוא שבעלה ישוב לאהוב אותה בחזרה אך הוא כבר המשיך הלאה. נישואיה עלו על שרטון.

 

לטעמי לא הורחב מספיק בעניין ההפלות. הנסיונות. הצער. הייתה הרחבה רק על האהבה, חבל

 

הבית מרפא הכול. בית הוא מרפה לכל כאב. היא חוזרת “הביתה” לצ’סטר רק לקיץ וחוטפת עוד סטירה מצלצלת. ולא, לא רק הפרידה מבעלה שברה אותה.

 

היא  פוגשת את הילד הרע של העיירה. את ה”כבשה השחורה”- ג’קסון. בואו נגיד שהוא לא ממש שש לקראתה, וזאת בלשון המעטה. אך בכל זאת לאט לאט נוצרת קרבה. היא רואה מעבר לאפלה שבו.

אך היא האצולה, הבת של הכומר המטיף. ואילו ג’קסון הוא נצר השטן. הקשר ביניהם לא מקובל.

בעיירה קטנה שכולם רק מדברים – זה מסוכן!

 

הם היו שני אנשים שבורים שלא היו מעוניינים שיתקנו אותם. שני הפכים מתנגשים. שניהם נאחזים.

 

בעזרת ג’קסון היא מבינה כמה צבועה סביבתה כמה קשה שכולם בעיירה מתלחששים סביבה וסביב נישואיה. מתעסקים בחייה.

״הם יקיזו את הדם שלך עד שלא יישאר כלום, ואז ישאלו בפליאה ממה מתת.”

היא מחליטה לשבור מוסכמות, להשתנות. להפסיק לראות את עצמה דרך משקפת, מבחוץ. לעמוד על שלה ולא להיות נגררת. ללמוד מה היא אוהבת.

 

זה היה אמור להיות רומן לקיץ ששניהם ישכחו את העולם זה בזרועות זו.

 

“היינו הקלישאה הטיפוסית. היא הייתה בת השכנים הטובה ואני המפלצת מהשכונה. היינו ניגודים מושלמים בשביל לחולל את הסערה המושלמת. היא ביקשה שאהיה הפגם שלה, שאהיה הטעות הגדולה של חייה. מי אני שאסרב לבקשתה?

 

“אני יכול להרוס אותך,” הזהרתי.

“או להציל אותי.”

“שווה לך לקחת את הסיכון?״

 

החלקים המנופצים שבו התערבבו בשלה.

 

היא מבינה טוב מאוד מדוע אומרים שילדים רעים שווים בדיקה. 😝 הוא בהחלט היה שווה יותר מזה.

 

ג’קסון אמרי מכונה בפי כל ה”מתקן” – ולא רק מפני שהוא מוסכניק שמתקן מכוניות. (לא מגלה אבל תזכרו את הנקודה) הוא פורק כעסים על ידי שבירת מכוניות בפטיש. כל הגברים מתרחקים ממנו וכל הנשים חושקות בו. אבל כולם מדברים עליו רעות.

הוא בודד כועס ושבור. כולם מכנים אותו המפלצת. שופטים אותו על עברו ועל אביו השיכור.

אין לו חבר בעולם חוץ מכלבו, החבר היחיד שהיה לו מעולם. יותר מזה הוא לא צריך. (כלב טוב, טאק)

 

הוא לא יודע מהי אהבה וגם לא רוצה לדעת. ביום שאיבד את אמו איבד גם את אביו שהשתנה ללא הכר. מאז איבד כל רגש. אצלו לא נשארים לכל הלילה לא מתחבקים ומתככבלים.

 

יש לג׳קסון לא מעט ״רגעים מעצימים״ – נמסתי מהם הפכתי שלולית. מכל קושי מכל הצלחה.

מכל תובנה שהתגלתה בסיפור הנפלא הזה.

 

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של ג’קסון וגרייס לסרוגין, עם זריקות לעבר העבר של ג’קסון.

 

הקשר בינהם:

 

גרייס הרגישה שהיא יכולה לעוף עם ג׳קסון לעומת החיים עם פן בהם הרגישה בכלוב.

 

היא הגנה עליו מול כל העולם. נו טוב, מול כל העיירה. היא כבר לא התחבאה ולא החביאה אותו.

היא לא ברחה- היא התמודדה.

 

׳הוא ייצג בעיניי אפשרויות. הוא האמין ברעיון שאפילו בימים חשוכים אפשר למצוא את האור.׳

 

הוא לימד אותה על נשימות קטנות לאט בכל פעם.

הוא תפס אותה יותר מפעם אחת. בלם נפילה.

 

והכי חשוב הוא לימד אותה להביט קרוב להתמקד:

“קל לתייג אנשים אחרים ממרחק. קל להסתכל על זרים ולשפוט אותם. כי כשאת רואה את הפגמים של אחרים, איכשהו את שופטת את הפגמים שלהם בחומרה יותר מאשר את הפגמים שלך. אבל כשאת מתמקדת ומסתכלת ממש מקרוב, כשאת באמת מסתכלת על האדם לידך, תראי תמיד אותם דברים. תקווה. אהבה. פחד. כעס. ברגע שמתקרבים מבינים שאנחנו כולנו דומים בהרבה מאוד מובנים. לכולנו דם אדום, ואפילו לב של מפלצת יכול להישבר. צריך כל הזמן לזכור ולהתמקד.”

כל הזמן להתמקד…

 

הסתבר לי וגם לגרייס ש”המפלצת הנוראית” בקלות יכולה להפוך למפלצת עדינה.

“אתה לא מפחיד אותי, ג’קסון אמרי.”

“כדאי שתפחדי.”

“למה?”

“כי לפעמים אני מפחיד את עצמי.”

הוא חושב על עצמו את הנורא מכל, הוא לא נפתח בקלות אך עם גרייס זה לאט לאט קורה.

 

גרייס מגלה מי היא באמת חברה טובה.

וכמה משפחה היא חשובה- מי ״תמיד, תמיד” יעמדו לצידה.

האם זה יקרה גם עם אימה הקרה והמנוכרת?

 

היא נוכחת להבין שלא תמיד צריך לתת עצות, לפעמים הקשבה היא התרופה. לפעמים כל מה שדרוש לאדם זה מישהו שיקשיב לפעימות הלב הלא־סדירות שלו.

 

חיפשנו את עצמנו. איבדנו את עצמנו. מצאנו זה את זה. איבדנו זה את זה.

 

פינלי מחליט להילחם ולא לוותר על אהבתה.

הוא רוצה אותה חזרה. האם בגלל שאיבד אותה?

ברבע האחרון של הסיפור יש טוויסט בעלילה מתגלה משהו שטורף את כל הקלפים.

סוף מותח וקצבי – לגמרי העיר אותי.

לא האמנתי שזהו הסוף וכי איך יכול להיות?

 

לקחתי איתי – ׳להפנות עורף לאחד פירושו להפנות עורף לכולם’. תמיד יש להחלץ לעזרה. לכל אחד ואחת.

 

לסיום:

הבחירות שלנו מגדירות אותנו. אנחנו יכולים לבחור אם לפנות ימינה או שמאלה. אנחנו יכולים לבחור אם לומר כן או לא. אנחנו יכולים לבחור לשמור דברים ואנחנו יכולים לבחור לשחרר.

אנחנו צריכים להכיר ולאהוב את עצמנו, רק אנחנו נגדיר מי אנחנו.

 

אז מה זאת אהבה?

‘אהבה היא רגש מבולגן שלא הולך בקו ישר. היא פועלת בגלים ולולאות של עליות וירידות. היא רגש דפוק שיכול להתקיים אפילו לצד שיברון לב ובגידות.’

 

מה באמת אנחנו רוצות? שיאהבו אותנו על אף המגרעות ולא כי הצלחנו להסתיר סודות.

 

התרגשתי והלב שלי נמס. דמויות שבורות שמתאחות זה קסם צרוף.

 

אם קראתן עד כה אתן מבינות שהוא ממומלץ.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה