כנפי מלאכים מאת בריטני ס’ צ’רי.

סקירה מאת תמר אטרשווילי.

“אהבה היא רגש מבולגן שלא הולך בקו ישר. היא פועלת בגלים ולולאות של עליות וירידות. היא רגש דפוק שיכול להתקיים אפילו לצד שיברון לב ובגידות.”
 

 
האמת שזה הספר הראשון שאני קוראת של הסופרת הזו. הגעתי לכותר כי שם הספר סיקרן אותי (ולא הכריכה). חוויתי איזו צביטת לב לא קטנה, שהבנתי את המשמעות.
 
               שנתחיל בקבוע שלנו?
                        קבלו רקע
 
                         גרייסלין מיי
 
זהו? זה נגמר?
איך מצווים על הלב להפסיק להרגיש? להפסיק לאהוב את הגבר שחלקה איתו חמש עשרה שנים וכעת דרכיהם נפרדות?
הוא השאיר אותה לבד אי שם באמצע הדרך.
היא אבודה. חסרת ביטחון. עדיין נושאת בליבה שממאן להרפות אהבה אליו. 
גופה החלול לא הצליח להביא ילדים לאחר מאמצים כה רבים. לא נשאר לה דבר מלבד זכרונות כואבים.
 
כל חייה ארוזים בחמש מזוודות.
כולן בלויות, מרופטות וחבולות. ממש כמו חייה שלה, ממש כמו הלב הסדוק והכואב שלה.
 
היא תמיד עשתה מה שמצופה ממנה.
פחדה לאכזב. שמה את עצמה אחרונה.
תמיד ידעה להתנהל בחן, הרי בת הכומר צריכה להוות דוגמא ומופת בכל אשר תפנה.
מעולם לא צעקה בפומבי או התנהגה ברשעות. 
תמיד שמרה על שפה נקייה וחפה מגסויות.
 
היא חוזרת לעיירה הקטנה שגדלה בה עם הביואיק הורודה והמקרטעת שלה, שמזמן הייתה צריכה למכור או להחנות לעולמים באיזה מחסן גרוטאות.
קשה לה לשחרר. קשה לה לחזור.
 
היא לא יודעת מה זה להיות לבד, כל חייה סבבו סביב גבר אחד.  היא לא מזהה את בבואתה שלה.
מי היא גרייס בכלל? ומה היא אוהבת ורוצה?
 
                      ג’קסון אמרי
 
יש לו מוסך עם אביו, השיכור של העיירה.
הוא שונא את המקום הזה.
הכל שם קלישאתי, וכל האנשים מתנהלים כאילו העולם מסתכם ברכילות השבועית על מי נעדר ביום ראשון מהכנסייה או מי שכב עם מי.
 
אף אחד בעיירה לא טרח להכיר אותו באמת.
הוא היה המסומם חמום המח, הבן של השיכור, זבל לבן כינו אותו בפניו ומאחורי גבו.
 
כל שיכלו לעלות על דעתם הטיחו בו בכל מפגש. היו זמנים שג’קסון התעצבן ונקלע לקטטות אבל הגיע למסקנה שאף אחד לא שווה את זה ופשוט השאיר את כולם לטפח את המוניטין שירש לעצמו.
 
ביום שגרתי ומשמים בעיירה שלא קורה בה כלום, מכונית ורודה ומרופטת דוהרת ללא מעצור לכיוון המוסך שלו.
הנהגת לא עוצרת, היא עוד תפגע במישהו!
ג’קסון נרתם מיד לעזרה .
 
הוא מזהה את בת הכומר והיא מזהה אותו בתור הבן העצבני של השיכור מהמוסך.
 
 אחלה פגישה ראשונה 
 
מכירים את המשפט אהבה ממבט ראשון?
ברור שכן!
 
אז תתכוננו להכיר את המושג שנאה ממבט ראשון, כי זה בדיוק מה שגרייס וג’קסון מרגישים האחד כלפיי השנייה.
 
                שורה תחתונה
 
תקראו לי תמימה ונאיבית אבל אני תמיד דנה אנשים לכף זכות ורואה את הטוב שנמצא בכל אחד מאיתנו.
למה אני מספרת לכם את זה?
אחת התובנות בספר הזה בהחלט תגרום לכם לא לשפוט בחומרה את האחר מבלי להכיר אותו.
 
גרייס וג’קסון תמיד התמודדו עם התווית שהודבקה להם. היא הייתה המושלמת והוא הילד הרע.
אף אחד לא טרח לבדוק אם התווית נכונה או אולי עבר לה התוקף.
 
הוא קורא לה נסיכה.
היא מכילה את כל ה”רגעים המעצימים” שלו.
 
“אתה חושב שאפשר לתקן לבבות שבורים?”
“כן, הם רק פועמים קצת אחרת.”
 
הם יוצאים למסע של גילוי עצמי מחודש.
 
“אולי תרצי להרביץ איזו תפילה קטנה לאלוהים שלך ולבקש ממנו מחילה.”
“למה?”
“כי הלילה את עומדת לחטוא.”
 
ג’קסון מכריח את גרייס להכיר את עצמה מבלי להסתמך על מישהו אחר, שיחליט החלטות עבורה, ואילו גרייס מלמדת אותו להיפתח בפניה ולדבר על העבר שלו ועל כל הכעס שאצור בתוכו.
 
“אני מכיר את הצורך להעמיד פנים
שאתה מישהו שהוא לא אתה.”
“ומה אתה מדמיין שאתה?”
“כועס.”
ומי אתה באמת?”
“אבוד.”
 
הם שני זרים, שניהם סדוקים ושבורים.
אבל כשמערבבים את החלקים הללו יחד יוכל להיווצר דבר חדש ויפיפה.
 
“אני שבורה.”
“כן, אני יודע. גם אני.”
“אתה יכול לתקן אותי קצת?”
“אני אתקן אותך כל הלילה וגם מחר.”
 
(ג’קסון אתה יכול לבוא לתקן גם אותי? אני לא שבורה רק צריכה כיוונון קטן).
 
כל אחד מהם צריך ללמוד לצעוד מחדש
 לפני שיוכלו לצעוד יחד. 
 איך מתחילים להכיר מעבר לתווית?
מסתבר שזה די קל, מציינים עובדות ומפתחים שיחה
אני אתן לכם דוגמא…
 
אני תמר (הלביאה בשבילכם) ואני מכורה למתוקים, למוזיקה, לקפה ולספרים. לא בהכרח בסדר הזה.
עכשיו אנחנו כבר לא זרים ואתם יכולים לדבר איתי.
 
ישנם קטעים מקסימים ומרגשים בספר הנותנים הצצה לתהליך שהדמויות עוברות, בצעדים קטנים.
כל הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הדמויות.
 
אהבתי את הקפיצות לעבר שנתנו הצצה לג’קסון הילד שחווה רגעים מיוחדים עם אימו.
רציתי כל כך שהסופרת תרחיב על ההתמודדות של גרייס להביא ילדים, על האכזבה שלה ועל מה שהדבר גבה ממנה.
זה היה לי חסר ממש. ישנן המון נשים שחוות אותו ניסיון מר, הספר יכל להוות מעין מראה להתמודדות ופריקה.
 
הדמות של גרייס הייתה כצל של עצמה, חיכיתי לרגע שהיא תמצא את כוחה.
 
דמויות המשנה משחקות תפקיד נהדר.
נשבתי באהבה ללא תנאים, שאחותה של גרייס הביעה בפניה במילים ובמעשים.
אמא של גרייס הביאה לי את הסעיף לא פעם בסיפור ורציתי להוריד לה סטירה, שתסדוק את החזות המאופקת שלה.
 
אשאיר אתכם עם ציטוט המהווה את מהות הספר.
 
“קל לתייג אנשים אחרים ממרחק. קל להסתכל על זרים ולשפוט אותם. כי כשאת רואה את הפגמים של אחרים, איכשהו את שופטת את הפגמים שלהם בחומרה יותר מאשר את הפגמים שלך.”
 
אל תשפטו את האחר מבלי להכיר.
תסתכלו מעבר לתווית, מעבר לרכילות, מעבר לדעות הקדומות. כולנו בני אדם עם רצונות ושאיפות, תקוות ואהבות. היו טובים. תמיד.
 
קריאה מעצימה ומומלצת.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה