כמו שאת מאת אושרית שטרית.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“זה היה אחד מאותם הימים שהרגשתי נמלה זעירה

שנמצאת תחת אצבע ענקית בכוח…..

ידעתי שאם אני אוכל הרבה ארגיש טוב יותר.

כשאכלתי לא חשבתי על כלום,

יכולתי להעמיד פנים שאני בסדר אף שהכל סביבי היה כל כך לא בסדר.

אוכל ניחם אותי ולא שפט אותי לרעה או קרא לי בשמות שלא אהבתי.

אוכל היה החבר שלי כשאף אחד לא רצה להיות…”

 

בואו נדבר על ‘אכילה רגשית’…

האם היא מניעה אתכם?

מודה שאני נמנית בין אלו שכן…

אבל נאבקת יום יום בבעיה הזו.

ומה קורה עם דימוי הגוף שלנו?

האם רק הרזים והרזות ראויים לזוגיות?

ומה עם זוגיות טובה עם…עצמנו?!

איך נאהב את עצמנו כשכולם מסביבנו כל כך שיפוטיים?!

כשכולם מסביבנו מצטלמים עם פילטרים,

‘משפצים’ את עצמם ואת ה… תמונות?!

 

אל כתיבתה של אושרית נחשפתי ממש במקרה.

אני חיפשתי מה לקרוא

והיא…הייתה ממש בתחילת דרכה.

התאהבתי מיד ביכולותיה,

למרות שהיא… עוד לא ממש האמינה בעצמה…

אחר כך,

גם היינו תקופה קצרה ביחד ב’נבחרת הסגולה’.

היא הייתה שושואיסטית ולא סיפרה דבר.

עד שיום אחד הטילה את הפצצה

והודיעה שהחליטה להוציא את הסיפור הקסום

של אמט וברוק לאור.

נכון שקראתי את הסיפור כשהיה בחיתוליו,

אבל מבטיחה גם למי שכבר קרא,

זה בהחלט שדרוג משובח.

אז כבר הבנתם שיש לי חולשה לספרי ביכורים

ואם מדובר ב’אחת משלנו’, על אחת כמה וכמה.

 

ברוק מונעת מאכילה ריגשית.

האוכל היה החבר שלה…כשאף אחד לא רצה להיות.

היא הייתה מעין פרסומת של,

‘איך לא לאכול בריא ולקבל סוכרת לפני גיל עשרים’.

אבל לא היה לה אכפת,

הרי גם כך הייתה בצד היותר מלא של המשקל

אז מה זה עוד כמה קילוגרמים?!

מפגש מקרי ומעט מביך בסופר

עם אמט פלין, נער הזהב הפופולארי של התיכון,

גרם לחייה להראות קצת אחרת.

הוא היה החתיך והעשיר,

הקפטן של הנבחרת,

תלמיד מצטיין שהסיח את דעתה פעם או פעמיים באמצע השיעור.

שמו נלחש כמו משהו כמעט מיסטי במסדרונות בית הספר.

הוא לא הכיר אותה,

מובן שלא…

בחורים כמוהו אף פעם לא מבחינים בבחורות כמוה.

הוא לא היה מרוצה שהייתה עדה למצוקתו,

הייתה לו תדמית לשמר.

די חשש שסודותיו יתגלו..

והיא הייתה בתחתית של התחתית של הסולם החברתי.

הוא הרי מהבחורים הפופולאריים

והיא נמצאת לגמרי בצד הנגדי של סקאלת הפופולאריות.

הנערה השקופה שמעולם לא הבחינו בה.

אך הוא נאלץ לבלוע את גאוותו,

כי לא הייתה לו ממש ברירה.

היא עשתה מעשה מדהים למענו

והוא….החליט לתת לה ליהנות מהספק.

 

קשה להיות שונה.

קשה לחיות עם חוסר ביטחון שהסביבה מטמיעה בנו יום יום.

אל תגבילו את עצמכם בגלל שאחרים חושבים או אומרים אחרת,

תחליטו בעצמכם על חייכם.

זיכרו כי לפעמים הביקורת הכואבת ביותר,

היא מהאנשים שאמורים לאהוב אותנו ולחשוב שאנחנו מושלמים.

כולנו עושים טעויות,

אם יש משהו שאתם מתחרטים עליו,

אם אתם פשוט מקשים את ליבכם למישהו

או אם אתם רק רוצים להגיד משהו למישהו,

והגאווה שלכם עומדת בדרך- פשוט תעשו את זה,

כי הזמן שלנו בעולם הזה קצר וחולף מהר.

הפיצו אור ואהבה בעיקר בשביל עצמכם.

החיים נגמרים מהר,

השתדלו לחיות אותם טוב ולהיות טובים.

כי זה כל מה שיישאר לכם בסוף.

 

את השיר הזה אני מקדישה לסבתא מייבל.

היא אמנם הייתה קודרת, קוצנית ולעיתים ממורמרת

אבל בנינו, היו לה לא מעט סיבות…

אין ספק כי בזכותה הכל עמד עדיין על טילו

היא הייתה חזקה מהרוח

https://www.youtube.com/watch?v=A28DUOgcfqU

 

אז אם בא לכם לקרוא רומן ביכורים קסום קסום

כזה שמספר על אהבה ראשונה,

דימוי עצמי ועוד.

אם בא לכם לפרגן ל’אחת משלנו’

קפצו לכם ישר אל הקישור

 

יפעת ארניה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה