כל מה שהוא אמר מאת מולי א’וקיף.

סקירה מאת אורלי שטרית.

ספר שני בדואט “כל מה שהם אמרו”.

חיכיתי להמשך כססתי ציפורניים שיגעתי את ענבל והוא לא אכזב החלק הראשון הסתיים במתח. העבר של אנני מקיי התדפק על דלתה באתר הקראוונים בו מצאה מקלט וזה לא נראה טוב.
האם החיים החדשים שלה בסכנה? האם כל עמלה היה לשווא?? האם מישהו יגיע לעזרתה??
חחחח, לא מגלה.
 

 
אנני מקיי חוזרת לאתר הקרוואנים ממספר סיבות אך הפעם היא לא בורחת היא מתמודדת.
״הבית הוא המקום שבו נמצא הלב ו־ אורח לרגע רואה כל פגע.״ 
היא עומדת על שלה ועל האני החדש שבנתה היא לומדת להכיר את עצמה לפני ואחרי….
״אני צריכה שתהיה מי שאתה. אבל אני צריכה שתשמע מי אני.”
או מי אני הופכת להיות, חשבה. ברגע שאבין בעצמי. 
 
היא לא מפחדת להרגיש לתת ולקחת לאמר ולדרוש
״אני לא ילדה,” היא אמרה, “ואני לא חולה. אני אישה, ואני יודעת מה אני רוצה. אני רוצה לתת לך את מה שממש עכשיו נתת לי. שום דבר בחיי לא היה שוויוני. מעולם. אני רוצה את זה… אני רוצה להיות שווה.”
 
האם היא תזכה באהבתו של דילן? האם הוא מסוגל לאהוב או שהוא ״מקולקל״.
משהו צמח ביניהם, מהיר ופראי, והיא לא ידעה מה חכם לעשות עכשיו — לעקור את זה מהשורש? או להניח לזה לצמוח ולכסות את הכול, עד שזה ישנה את כל הנוף שלה.
 
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של דילן בגוף ראשון ושל אנני בגוף שלישי בשונה מהספר הראשון בו סופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של אנני ונקודת מבטו של דילן היתה בגוף שלישי.
השינוי הוא מרענן לדעתי, כך אנו מגלים על דילן יותר לעומק.
אם הראשון סבב כולו סביב אנני כאן דילן הוא המרכז. הסודות מהעבר נחשפים וכל השדים יוצאים מהבקבוק הגיע זמן  ההתמודדות.
 
״יש אנשים שפשוט מרעילים אנשים אחרים.”
 
הכול היה קשה, אנני. קשה זה מה שאני מכיר.”
וזו, בדיוק זו, היתה האמת של דילן דניאלס. קשה, זה מה שהוא הכיר, ולכן קל היה משהו שהוא לא תמיד יכול היה לבטוח בו. רך ועדין וזהיר — לכל אלה לא היה מקום בחייו.
 
הוא התבודד ונזהר הוא לא שיתף הוא נאטם רגשית  הוא חשדן עד שבאה אנני  וקילפה אותו כמו בצל. גיליתי כל כך הרבה עליו דרך עיניה של אנני.
כשהוא מספר לה על ילדותו :
כסירה קטנה מלאה חורים אנחנו טובעים בתוך רעל ואני הייתי היחיד שטרח לומר, “אלוהים אדירים, אני חושב שאנחנו טובעים.”
והייתי בסך הכול ילד.
כל האחרים העמידו פנים שהכול בסדר.
 
ודילן חשב שהוא בסדר , עד שירד ממגדל השן והבין שנכון שיש לו כסף ונכון שכסף קונה דברים אך מה שהוא צריך לא ניתן לקנותו בכסף.
דילן עובר תהליך ומגלה יותר על עצמו שצריך לדבר לשחרר וגם לסלוח. שהוא ראוי לאהבה.
דילן כמובן לא סבור שהוא ראוי לאהבתה של אנני ושמגיע לה טוב ממנו. למזלו הרכושנות שלו מנצחת.
״ לא הייתי בטוח אם אני אדם טוב שעשה כמה מעשים רעים, או אדם רע שעשה מעשים טובים. לא היה לי מושג.״
 
היא היתה יצור של אור, וזה לא קורה בלי אפלה.
והיא היתה שלי.
 
״אני פשוט… פאק. אני כל כך שמח שענית לטלפון ההוא.”
גם אני כל כך שמחה שהיא ענתה. ואני שמחה שאהבות ענו לקריאת התרגום הזו.
התרגום והעריכה מעולים בעיניי נהנתי מכל פסקה.
 
את ואני. יסודות. מעמקים.
ממליצה ממליצה ממליצה .

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

לרכישת המארז, לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה