כבולים באזיקים מאת ק. ברומברג.

סקירה מאת אורלי שטרית.

ספר ראשון בסדרת “גיבורים אמיתיים.”

יש לי קטע עם גברים במדים, במיוחד אם הם יושבים להם טוב על הגוף ויש בהם הרבה מעבר לנוף, גרנט הוא בדיוק אחד כזה.

ויש לו עוד שני אחים גריידי וגרייסון כבאי וטייס חילוץ אבל בואו נתמקד בשוטר ההורסססס.

 

 

‘זה בדיוק הקטע עם רוחות.

אתה לא יכול להחליט מתי הן יופיעו ואיך הן ישפיעו עליך, אבל הן תמיד רודפות אותך.’

 

אמרסון וגרנט לא נפגשו יותר מעשרים שנה, במפגש מקרי בניהם הכל משתנה

היא כאילו ראתה רוח רפאים. העולם שלה לא שחור-לבן יותר, היא מתחילה לראות צבעים. היא מתחילה להרגיש חיים מבלי לדעת שהיא הייתה מתה למעשה.

דרכיהם נפרדו אז ….

לאחר שהוא הבטיח ולא קיים, הוא הפר שבועה של ילד קטן לחברתו הטובה. ‘היא החברה הכי טובה שלי בכל הגלקסיה.’

החברה הכי טובה שלו שאמרה לו שהיא לא רוצה לראות אותו יותר לעולם!

והוא סך הכל עשה מה שלימדו אותו , הוא קיים את החוקים הנהוגים במשפחתו.

החוקים של משפחת מאלון: ‘אם למישהו כואב, צריך לעזור לו.’

 

אמרסון ריבס – הפחד הוא האויב הכי גדול שלה. היא חולת שליטה. היא עוינת מתגוננת ומתעצבנת כשגרנט בסביבה. הוא מחזיר אותה אחורה, לעבר. מקום שרצתה לשכוח, מקום שאליו לא רצתה לשוב יותר. היא צונחת ללא פחד, אך היא מסתירה פחד עמוק יותר. המוטו שמלווה אותה הוא:

ראש זקוף. כנפיים פרושות.” ו….שוט, היא כבר על הקרקע היישר מהמטוס.”

אז למה בחיים האמתיים זה לא כך?

אֶם היא אישה עם ביטחון עצמי ונוכחות. היא אוהבת לפלרטט. אישה שלא דופקת חשבון, היא חזקה, ערימה של צחוק ותנועה בלי הפסקה. היא אוהבת קינוחים- (גם אני אבל אצלי זה ישר ייראה על הציצי והתחת)

 

גרנט מאלון- אביו הוא מפקד תחנת המשטרה והוא גדל במשפחה חמה ומכילה. “משפחת הגיבורים” ,הוא ה- גיבור בה’ הידיעה הוא השוטר המסוקס שמציל את כולם. אך אמרסון כבר לא קורבן, היא לא רוצה או צריכה גיבור. הוא שנון וכל התקלות בניהם גרמה לי לחיוך, ההתנצחויות היו סופר מעולות. וגם יחסי- הכוחות.

בהתחלה הוא רוצה רק להתקרב והסתפק ב”ניצחונות קטנים”, זה גם משהו לא?

האם אמרסון היא ה-אחת? זאת שתשים את האזיקים שלה על הלב הקר שלו?

האם תשתחרר באמת ? האם יש כאן קאמבק?

או לילה אחד של תשוקה חסרת מעצורים?

 

הסיפור מסופר מגוף ראשון לסרוגין מפיהם של אמרסון וגרנט.

 

הקשר בניהם:

מוכר וזר בעת ובעונה אחת. חדש ובלתי נשכח. הקשר הוא בלתי נמנע. הוא גן העדן והגהנום במשותף.

הוא מזכיר לה את ששכחה, הוא דומה ולא דומה לילד שהכירה פעם בעבר, בשום דבר ובהכל בבת אחת.

והכימיה – יאוואלי -שורפת את הדף.

 

מילה קטנה על דמות המשנה המעולה, דזי ויטמן החברה המצחיקה והשנונה, מתתי עליה מרגע שהוזכרה. היא אוהבת רשימות ומקלילה אווירה בשניות, היא ה- חברה והיא גם זורקת עצות ותובנות:

“את יודעת מה אומרים על בנים שמציקים לך…”

“לא. מה?”

“שהם בעצם אוהבים אותך. ותיזהרי, את מגלגלת את העיניים חזק מדי ובסוף הן יתקעו לך שם.”

היא הרסה אותי מצחוק.

 

ציטוט מנצח: “שתיקה יכולה לצרוח לפעמים, ומותק, השתיקה שלך היא בום על קולי.”

 

ציטוט (לא מהספר): ואני קצת מושפעת כי הייתי בהופעה של שלמה אהובי

 

“אדם צריך שתהייה לו מילה, קצת מקום בעולם אהבה לא נשכחת….

וקול אמיתי לתפילה ורגע מושלם כדי לתת ולקחת

 

ולא…. לפחד מהפחד.”

 

לסיום: נהנתי מאוד מההתחלה ועד לסוף. צחקתי וגם כאבתי. הלוואי שהיה לנו מצנח רזרבי גם בחיים, לרגעים שאנחנו נופלים ואין מי שיתפוס אותנו, מאחלת לכולנו מצנח אנושי מיוחד שחתום עליו שמו. שיחזיק אותנו שלא ניפול על התחת וגם לא נברח.

 

נ.ב. נראה לי שאני עוברת לטמפקס במקום הקוטקס שלי. ונא לא לדאוג לגרנט הוא לא זקוק לתמריצים, מודה שהיו פרקים שהיה לי חם מאוד בגללו. 

 

 

סופר דופר מומלץ.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה