כאוס מאת ל. ג’יי. שן.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

ספר שני בסדרת חטאיו של הקדוש.

סיימתי את הספר לפני כמה שעות בנשימה אחת,
נשבעת!!!
אני מתיישבת וחושבת איך לכתוב סקירה?!?
שלחתי לחברה שלי הודעה ואמרתי לה כך:
“תקשיבייי לי טוב, אני לא מצליחה” (תדמיינו אותי בוכה).
והיא ענתה לי: “הדין הזה… פאקינג מאתגר”.


אני נשבעת לכן, בכל החוטאים והקדושים זה מאתגר.
אז הוצאתי את השמלה האדומה
(אדום הולם אותי),
והתחלתי לרקוד יחד עם כאוס כי הוא…. 
פשוט מנוול, מלוכלך ומאוהב (בי כמובן), הוא לגמרי מאוהב!

על הספר:

“הקטע ברגעים האלה הוא שאת אף פעם לא יודעת אם זאת ההתחלה או הסוף. זרם החיים נעצר, ואת נאלצת לבחון את המציאות שלך. המציאות מחורבת.”

רוזי לה בלאנק, הבת הקטנה לבית משפחת לה בלאנק סוג של חיה מתה.
טוב, די הגזמתי.
היא מאובחנת במחלת ריאות כרונית שגורמת לכולם להתנהג אליה כגוססת, חוץ מבחור אחד דין “כאוס” קול.
החבר לשעבר של אחותה ואהבה הכי גדולה של חייה.
לפני אחת עשרה שנה הגורל הפריד בניהם, הפעם גם לגורל אין שום סיכוי בפני רצונו של דין.
יש לו מטרה, הוא יוצא למלחמה של חייו, לכבוש את רוזי.

“כשמשהו טוב נופל בחלקך, אתה לא רק נאחז בו, אתה תופס אותו כל כך חזק שהוא כמעט נשבר.”

דמויות:
דין “כאוס” קול:
בנות… אני מבקשת….
דין קול דורש קבלת פנים רצינית, אז בבקשה תוציאו את השמלות האדומות גם אתן כי הוא פאקינג אל.
אוי הוא הרס לי את הבריאותתת!
כשמו כן הוא, “כאוס” אחד גדול!
שתלטן, בטוח בעצמו ובגדול צרה מהלכת על שתים.
הוא השטן שמסתתר מאחורי חיוך מנומס, בגדים מהוגנים ונימוסים טובים.
הוא חטא מהלך! ולא אל תטעו, הוא לא מצטער על זה.
הוא הילד הרע בכל מובן המילה.
למרות שהוא נולד למשפחה עשירה הוא היה חייב להוכיח את עצמו כל חייו, וזה מה שהוא עשה.
הוא בנה את עצמו בעשר אצבעות.
אומנם מבחוץ הוא משחק את המשחק.
לכאוס שלנו יש סוד לא קטן שהוא מסתיר מכל קרוביו, אה ואיך שכחתי? הוא מטביע את עצמו באלכוהול וסמים.
אבל דבר אחד בטוח! הוא מתכוון לקבל את מה שהוא רוצה, והוא רוצה את רוזי.
ודין יודע להילחם! בעזרת הפנינים שיוצאות לו מהפה (אני חייבת להודות שאותי הוא לגמרי כבש מהרגע הראשון במעלית)
כן הוא מלוכלך, מופרע ומנוול לא קטן אבל כשהוא אוהב הוא נלחם.

“אתם מכירים את הנשים האלה שמחפשות בחור פגיע, מטריף ביופיו ודפוק שהן יוכלו לתקן ולטפח? דין קול הוא החלום הרטוב שלהן.”

רוזי לה בלאנק:
טוב, אז רוזי מותק את ללא ספק משהו מיוחד!!
היא נועזת, פלפלית, צינית ויודעת מה היא רוצה.
רוזי בשונה מאחרים לא נותנת למחלה שלה לנהל אותה.
היא מהבחורות האלו שתמיד מושכות תשומת לב מהסוג הטוב ביותר והגרוע ביותר, והיא ללא ספק יודעת להתמודד איתה.
בהתחלה הדמות שלה קצת עיצבנה אותי אני חייבת להודות.
הרגשתי שהיא מרחמת על עצמה בגלל המחלה.
אבל רוזי רק רצתה שיפסיקו להתנהג אליה כחולה ושבירה.

“תמיד היתה לי חולשה לנערה הזאת, ונראה שככל שהיא שנאה אותי, כך רציתי יותר להוכיח לה שזה תמיד היינו אנחנו.”

הכימיה ביניהם הטריפההה אותי!!
באמת.
אהבתי את הדיאלוגים שלהם, את השנינות שלהם וגם את צורת ההתמודדות שלהם אחד עם השני.
כל שיחה ביניהם גרמה לי לחייך.
והמתח המיני?!?
(שאלוהים יעזור לי!)

“אתה מלא הפתעות, דין קול.”
“ואני הולך למלא את כל כולך, רוזי לה בלאנק.”
(כוס מים? מישהי?)

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של רוזי ודין לסירוגין.
אני פשוט מתההה על הכתיבה של ליהי!
הציניות והשנינות שהן רק שלה.
למרות שהדמויות הן לגמרי אמריקיות, יכולתי להרגיש קצת את החוצפה הישראלית שלנו ועפתי על זה.

רוצות שנדבר קצת על הסצנות האירוטיות?
שיט.
אין לי מה לומר חוץ מ- 100% לוהט! 
הן בועטות, קצת קינקיות קצת מלוכלות וממש לא מתנצלות.

“אני לא רוצה לגרום לך לשכוח. אני רוצה לגרום לך לזכור. ואני עומד לעשות את זה, רוזי.” הוא התנשף בכבדות על עורי. “אני עומד לשכתב את דפי ההיסטוריה המזוינת שלנו, בייבי.”

לסיכום,
נשבעת, שבועת הצופה שלוש אצבעות פלוס תפילה קטנה שעפתי על הספר ונהנתי ממנו בקטע אחר!
כן, הוא לא מחדש הרבה, וכן העיקר הוא סיפור האהבה של רוזי ודין אבללללל, הוא הזכיר לי למה אני מאוהבתתת בז’אנר הזה.
המהמם הזה!
ללא ספק, ליהי הצליחה לשחק לי קצת במוח, חשבתי שאני הולכת לקרוא משהו אחד וקיבלתי משהו אחר לחלוטין.
יש פה סיפור על גורל, על האהבה ענקית ובעיקר אמונה בחיים.
אהה! ושוב.
יש פה כאוס אחד קטן שעושה בלגנים בלב ובבטן.
לגמרי התאהבתי בו!

פשוט תקראו.
מחכה לספר הבא בסדרה ולעוד ספרים של ליהי כי לעולם לא נמאס לי מהם.

“את תמיד היית האחת, רוזי. לפני שאפילו פתחת את הפה הארור שלך, ידעתי שאני חייב שתהיי שלי. וזה לקח לי הרבה זמן, אבל עכשיו שאת שלי — ושלא יהיו פה שום אי־הבנות, את שלי, בייבי — שום דבר לא יפריד בינינו.”

קריאה מהנה.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה