יריית פתיחה מאת אי. קיי. בלייר.

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

ספר ראשון בטרילוגיית הלוטוס השחור.

 

“אומרים כשאתה נוקם במישהו אתה מאבד את התמימות. כבר הרבה מאוד זמן שאני לא תמימה. תמימותי נגנבה ממני. החיים שהייתי אמורה לחיות נלקחו ממני, ואיתם הנשמה שאיתה נולדתי וליבי שהיה גדוש בחיים מלאי תקוות וחלומות.”

 

נקמה.

מה קורה כשאת חווה דברים נוראיים ובלתי נסלחים בעברך שגורמים לך לעצור ולהקדיש את כל חייך לנקמה המיוחלת?

אומרים שהנקמה מתוקה, האומנם?

והאם הכל תמיד ילך לפי התכנית, או שמא יקרו דברים בדרך שיגרמו לך לשנות את דעתך.

האם תשקלי לוותר עליה למען אושרך? האם האושר מתעלה על הרצון להשיב את הכוח לידייך ולנקום בכל אלו שגזלו את חייך? והמסע לנקמה, האם הוא עצמו אינו גוזל ממך חייך?

 

נינה-

נינה גדלה כילדה מאושרת עם אביה שטיפל בה במסירות ואהבה אינסופית.

עד שהחיים קורים, הדינמיקה משתנה וחיה לא חוזרים להיות כפי שהיו עוד.

והלוואי שרק בכך מדובר, מגיל חמש חיה משתנים מן הקצה על הקצה והיא עוברת דברים שאני לא מאחלת לאדם לעבור בחייו.

במרוצת השנים לאחר שהיא גדלה ועומדת על רגליה בפני עצמה, כאישה מגובשת היא מתחילה לתכנן את נקמתה באלו שגזלו ממנה את חיה ואת ילדותה.

 

“חולשה מגיעה מהנשמה. כמעט לכולם יש אחת, וזה נותן לנשים כמוני יתרון. יתרון לשחק באנשים כאוות נפשי, וכך אני עושה.”

 

היא הולכת צעד אחר צעד, בסבלנות אין קץ, ומחכה לרגע הנכון בכדי לסיים את נקמתה. אבל אז קורה משהו שהיא לא מצפה לו שגורם לה לתהות האם היא עדיין מעוניינת להמשיך במסע הנקמה שהתחילה בו.

האהבה קורצת לה, האפשרות לעתיד טוב יותר. והיא מתחילה לפקפק בהחלטותיה. אך היא אינה לבדה, וישנו מי שמלווה אותה ומסייע לה עוד מילדותה, האם יאפשר לה לוותר על נקמתה? ואם כן באיזה מחיר?

 

בנט-

הגבר תכול העיניים, בעלה של נינה.

היא כל עולמו, והוא לכאורה כל עולמה. אבל האם כך הם פני הדברים?

האם היא אוהבת את הגבר הזה שהעניק לה את חייו בכל מאודה כפי שהוא אוהב אותה?

האם ישנה אפשרות שהיא לא אוהבת אותו אלא שהוא כלי משחק בידיה וכל חייהם הם זיוף אחד גדול?

 

פייק-

מחשש לספוילרים לא ארחיב על דמותו, רק אומר שהקשר בינו לבין נינה קשה לעיכול.

סוג החברות שהם מתחזקים לא היה פשוט לי לקריאה והוא מציג את כל הדברים החולניים, האובססיביים והמטורפים ביותר שיכולתם לחשוב עליהם.

 

לסיכום,

ישנו משפט האומר ״כשאתה רואה את המכשולים שבדרך, סימן שהורדת את עיניך מהמטרה״ וזה לא יכול להיות מדויק יותר.

גם האנשים שעשו כל שביכולתם לעטוף את עצמם בקליפה הקשה ביותר צריכים לדעת שעשוי להגיע הרגע בו ייווצרו סדקים, ואלו ביום מן הימים ישברו כליל את הקליפה שעמלו לשמר אותה במשך שנים.

 

“הלב הוא כלי נשק- וגם נשק להשמדה עצמית- ואם לא נוהגים בו כהלכה, יש לו את היכולת להרוס בן אדם.”

 

לדעתי אני כבר ידועה כאחת שאוהבת ספרים שלוקחים אותי לקצה, שנוגעים בי במקומות הרגישים ביותר ושגורמים לי לא פעם לעוות את פניי לנוכח הדברים שנכתבים בהם. כנראה שזהו המפלט המדויק עבורי מהשגרה, כי זה הכול חוץ משגרתי. היה לי קשה, ועדיין קשה לי.

 

רציתי לכתוב סקירה על כל הטרילוגיה בשלמותה, אבל ישנם כל כך הרבה דברים לעבד כבר בספר הראשון שחשתי שראוי שאתן לו את הכבוד ואסקור אותו כבודד בפני עצמו, וגם מפני שכשהמשכתי מאוחר יותר הלאה לספר השני הקריאה הפכה קשה יותר עבורי גם בעקבות התיאורים הלא פשוטים וגם מאחר והרגשתי כי ישנה ירידה בקצב העלילה וכי הדברים אינם מתקדמים כפי שציפיתי ולכן החלטתי שלא להמשיך לשני הספרים הנותרים בסדרה.

 

אבל, וזהו אבל גדול, אלף קוראים, אלף דעות. למי שמעוניינת בספר לא שגרתי, שיוציא אותה מאזור הנוחות שלה, זה עשוי להיות הספר עבורה.

 

קריאה מהנה.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה