לקחתי על עצמי כמה ימים של נתק.

הייתי חייבת את זה, בשביל עצמי.

חשבתי שספר קליל יעשה את העבודה.

 

ינקה לי את הראש ואת הלב.

אז חשבתי.

 

טעות יפהפייה מאת וי קילנד.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

לקחתי על עצמי כמה ימים של נתק.

הייתי חייבת את זה, בשביל עצמי.

חשבתי שספר קליל יעשה את העבודה.

ינקה לי את הראש ואת הלב.

אז חשבתי.

נכון, “טעות יפהפייה” הוא ספר שעל פניו יש בו משאב רוח קליל, אבל כשנכנסים פנימה מבינים שיש בו הרבה מעבר.

 

לפעמים ספרים מצליחים לגעת בנו בנקודות רגישות, וגם כשאנחנו לא מצפים לה הכל צף למעלה.

 

על הספר:

“במקום לפתוח את הדלת האמיתית, פתחתי אחת אחרת, סמלית. פתחתי דלת וכשפתחתי את פי לא היה לי מושג שהיא תשנה את חיי לנצח.”

 

הם נפגשו לראשונה בבר.

נזרקו מבטים, היא הסתכלה עליו במבט זעוף, הוא חשב בטעות שמשמע של ההבעה הזעופה שלה שהיא רוצה להתחיל איתו (גברים).

כשפנה אליה, ישר אמרה לו את כל מה שהיא חושבת עליו (יותר נכון על התחת הבוגדני והמנופח שלו), היא חשבה שהזר היפהפה חיזר אחרי חברתה, 

הכניס אותה למיטה ולא סיפר לה פרט קטן ושולי… שהוא נשוי.

חיוך עצל עלה על פניו.

כשהיא הבינה את הטעות היא יצאה מהבר ללא התנצלות.

לא נורא, היא בכל מקרה לא תפגוש בו שוב.

זה מה שרייצ’ל חשבה עד שהיא נכנסה לכיתה למחרת בבוקר.

קיין ווסט הזר היפהפה הוא הפרופסור שלה.

והיא העוזרת הוראה שלו.

הולך להיות מעניין.

 

דמויות-

רייצ’ל:

עובדת משרה מלאה כמלצרית ומשלימה הכנסה כעוזרת הוראה (יותר נכון לומר, מקבלת מלגת לימודים עבור זה).

גזרה על עצמה הפסקה מדייטים ומערכות יחסים. אין לה פנאי לזה.

הזמן שלה מלא בעבודה ובלימודים.

באופן כללי לא הייתה לה היסטוריה מוצלחת עם גברים.

יש לה פה לא קטן, היא פילפלית, שנונה ויודעת להתחכים.

על פניו היא משדרת חוזק וקלילות, אך בפנים היא מסתירה כאב עמוק.

יש לרייצ’ל עבר לא פשוט שהותיר בה צלקות.

היא יודעת לעמוד על שלה כשצריך ולפעמים גם כשלא.

אהבתי את הדמות שלה, היא פילפלית, מתחכמת וחצופה אך מידי פעם הרגיש לי שהיא מנסה לחצות גבולות, וזה היה קצת ילדותי לטעמי.

 

“קברתי כל כך הרבה כדי שלא אצטרך להתמודד עם רגשות ישנים.

לא היה קל להוציא הכול, אבל אני סוף סוף מרגישה שהצלחתי להתגבר על העבר שלי. הזיכרונות תמיד יהיו שם, אבל עכשיו הם יהיו מאחוריי לא לפניי.”

 

קיין ווסט:

תקשיבו לי טוב, רק השם שלו עושה לי צמרמורות.

בקטע טוב… יותר מידי טוב.

פרופסור ווסט, שמו הולך לפניו. הפרופסור למוזיקה הכי לא ידידותי.

סטודנטים הוא פחות מסמפת אבל מעוזרות הוראה הוא לגמרי נהנה, במיוחד אם הן פילפליות.

הוא ללא ספק מסתורי.

העבר שלו מוגדר כתעלומה, לחיים הפרטיים שלו אין כניסה.

כן, הוא ללא ספק מלא ביטחון עצמי.

הוא לא בנוי למערכות יחסים ולעולם לא חוזר על אותה טעות פעמיים.

כשקיין ווסט רוצה משהו, הוא מקבל אותו. לא ניתן לעמוד בדרכו.

יש ניגודיות מאוד ברורה בדמות שלו.

מצד אחד הוא שומר על החזות של הפרופסור המניאק. אך מצד שני, הוא עדין, מתחשב ורגיש.

הצלקות שלו אינן נראות לעין, אך מרגישים אותן, ואלו צלקות שהכי קשה לרפא.

ככל שהעלילה מתקדמת הדמות שלו נפתחת לאט לאט, ואנחנו הקוראים מקבלים הצצה מלאה.

 

“מוקדם יותר אמרתי שאני לא נושך סטודנטים.”

הוא חייך והרגשתי את השובבות שבחיוכו שולחת זרמים למקומות מעניינים בגופי.

“אני לא. אבל אני לא מבטיח לא לנשוך עוזרות הוראה פלפליות.”

 

העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של רייצ’ל וקיין לסירוגין.

הזמנים בעלילה משתנים מעבר להווה עד שמתמזגים להווה.

אני ממש אוהבת שהעלילה נעה בזמנים, ככה אני מליחה להבין מה קרה בעבר ולא רק לקבל את זה כזיכרון שמשפיע על הדמויות.

 

המתח המיני… אלוהים!!

מרגישים אותו בכל דף ודף, הוא פשוט נמצא שם כמו עוד דמות מרכזית.

אני עפה על זה!

אהבתי את הדינמיקה בין הדמויות, “המשחק המקדים” שלהן היה פשוט כייפי.

מצאתי את עצמי צוחקת מהדיאלוגים ביניהם לא מעט.

 

“את לא יכולה לבוא לכיתה לבושה ככה.”

הסתכלתי למטה. “מה רע בלבוש שלי.”

“זה מסיח את דעתם של הסטודנטים.”

זקרתי גבה. “של הסטודנטים?”

 

לסיכום,

חשבתי שאני באה לספר קליל ומצחיק אבל קיבלתי כל כך הרבה מעבר.

עם כל הקלילות שבו, יש בו המון רגשות, כשאני קוראת ספר אני חייבת להרגיש.

הקונפליקטים של הדמויות נגעו בי, הפגיעות שלהן הרגישו לי אמתיות.

צחקתי לא מעט אך הרגשתי גם המון כאב.

שני רגשות מנוגדים שהשתלבו ביחד לתוך ספר אחד.

עלילה אחת מיוחדת.

העבר שלנו הוא חלק מאיתנו.

לא צריך להתבייש בו, אלא ללמוד ממנו.

 

יש משפט אחד שלא יוצא לי מהראש מהרגע שסיימתי לקרוא את הספר:

“אלוהים היה עסוק, אז הוא שלח לי מלאך. מלאך שלי שישמור עליי. אלוהים שלח לי אותך.”

 

ספר מקסים ומיוחד.

קריאה מהנה.

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים
השארת תגובה