טאבו: איך כותבים על זה?

 

לאחרונה קראתי לא מעט ספרים העוסקים בנושא הטאבו.

אז מה אני חושבת על זה?

בואו נדבר על זה.

שמעתי לא מעט טאבו טאבו טאבו!!

זה נשמע כועס, זה נשמע רע, זה נשמע מטורף ובעיקר אסור ומלא תשוקה.

 

מה כל כך מושך אותנו בדברים אסורים?

למה כל מה שאסור הוא מתוק?

מכירות את הפתגם: “מים גנובים ימתקו”?

המושג טאבו הוא לא עכשווי, הכרנו אותו בתנ”ך, בתקופת הביניים וככל שחלפו השנים יותר ויותר מחזירים אותו לקדמת הבמה.

אנחנו יכולות לפגוש אותו בסדרות טלוויזיה וכמו שנוכחנו לדעת גם בספרים שאנחנו קוראות.

 

אני מודה, סדרות פחות מדברות אליי, הן פחות מרגשות אותי ומסעירות לי את הלב.

לעומת זאת, כשקראתי לראשונה ספר שעסק בטאבו הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ.

זה היה אסור.

זה היה קשה.

זה היה מטורף.

זה היה לוהטטטטטט…. כל כך לוהט!

לא ידעתי שספרים מהסוג הזה יכולים להטריף לי את הדעת, כמה הם יכולים לגעת, לחצות גבולות לשנות סדרי עדיפויות ולגרום לי לא הכיר בערכים שלי עצמי.

וזה מה שהיה לי סופר קשה, ומה גם לחשוב על החברה שלנו ועל המוסכמות שלה.

 

אנחנו חיים בחברה שיש בה מוסכמות, לרוב שמפרים אותן תמיד יהיו מי שירימו גבה.

יהיו את אלו שידברו.

אתן בטוח מבינות על מה אני מדברת, הרי גדלנו על זה, לא?

“מה השכנים יגידו?” וכל זה.

 

אבל בואו נעזוב את השכנים ואותי ובאמת נדבר על טאבו כטאבו.

טאבו הוא עניין מהותי, כלומר ניתן להסכים עליו, ואפשר שלא, או שהוא תלוי תרבות?

מה אתן חושבות על זה?

אנחנו כחברה נתפסים כחברה שמרנית, האם מה שנחשב כטאבו לנו, נחשב לדעתכן לטאבו לקוראות האמריקאיות? האירופאיות?

האם אנחנו כקהילת קוראות מציבות לנו גבולות של מה לקרוא או מה שלא?

איפה עובר הגבול?   אם בכלל עובר גבול, האם יש נושא שלא תסכימו לקרוא?

 

בואו נחזור רגע למושג טאבו.

המושג טאבו מבחינתי הוא כמו תמרור אזהרה שמסמן את הגבול, לכן לנו הקוראות יש אפשרות לפרוץ אותו.

הז’אנר הרומנטי ידוע בכל העולם בפריצת הגבולות של מה אנחנו מחשיבות רומנטיקה, סקס, מערכות יחסים שונות שלא היינו מעלות על הדעת.

המעטפת היא רומנטיקה, תמיד. אך הז’אנר מאפשר לנו, הקוראות, לגעת ולקרוא בנושאים מהותיים, “אסורים” ובכלל לא פשוטים.

אז הפרש גילים זה משהו שעוד מתקבל על הדעת.

אבל מה קורה כשהגיבור הוא האבא של החבר של הגיבורה?

או לחלופין גבר נשוי?

מורה ותלמידה?

חבר של אבא שלה?

שמעתי לא מעט תגובות כמו: “אני לא יכולה לקרוא את זה, אני ישר חושבת על הבת שלי.”

ואני תמיד אומרת, הדימיון מתעלה על המציאות.

בואו נעשה הפרדה.

בואו נהנה מהדימיון.

אני לא אומרת שכל ספרי הטאבו טובים, אבל אני אומרת, אל תחששו להתנסות.

 

אשמח לשמוע מה אתן חושבות על טאבו.

מה ספרי טאבו עושים לכן במהלך הקריאה?

אלו ספרי טאבו קראתן ואהבתן?

מחכה לשמוע אתכן.

גלית.

 

סקירות לספרי טאבו מומלצים:

“לא רצויה”: ספרון איי קנט.

“נערת יום הולדת”: פנלופה דאגלס.

“כל מה שקרה שם באמת”: ברין גרינווד.

“שנה אחרונה”: ליליאן סלמה נחום.

ספרים לא מתורגמים:

Secret Lucidity – E.K. Blair

The protégé- Brianna hale

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

2 תגובות
  1. יפעת ארניה
    יפעת ארניה הגב

    מעבר לעובדה שאני מטורפת על הכתיבה שלך!!!!
    חיכיתי שמישהו יעלה את הנושא הזה.
    טאבו מבחינתי זה כל מה שפחות נורמטיבי בחברה.
    אבל כבר ציינת שהחברה שלנו פשוט שמרנית אז הטאבו פה…משמעותי.
    לגבי ספרים,
    אני מסוגלת לקרוא לגמרי הכל
    במציאות אני מכילה עד גבול מסוים.
    מה הגבול?!
    כנראה שרק ימים יגידו…

  2. רחל
    רחל הגב

    מסכימה בהחלט! קראתי מספר ספרים שהם טאבו וממש נהנתי…

השארת תגובה