חלק משלנו מאת אם. אן. אלן.

סקירה מאת אורלי שטרית.

  

בכל ספר הסופרת ממציאה את עצמה מחדש, זאת ההרגשה שלי. בכל ספר היא מביאה לנו סיפור שונה מהחיים, עם דמויות חזקות, דמויות שנלחמות. לא תמיד הסוף טוב אך מה שהכי חשוב זאת הדרך שהן עוברות….

הגיבורים עוברים כברת דרך משמעותית ומתגלים בהם תעצומות נפש אדירות.

מה קורה שהגבר איתו את נמצאת 7 שנים מודיע לך ביום בהיר שהוא רוצה הפסקה לשנה?

מה קורה שהוא נזכר בזה שלושה חודשים לפני החתונה? שהוא מבטיח שכעבור שנה תתחתנו כמתוכנן אך בינתיים תגלו בנפרד עולם? שאמו גלוריה תמיד משתלטת ואת עולמך מחרבת?

אוהווו… אז את מבינה ששלטו בך ותמרנו אותך שלמעשה אין לך שליטה על חייך, את מתפרקת ומי שעוזר לך לאחות את השברים הם דווקא אלו מהם התרחקת. אלו מקבלים אותך בידיים פתוחות ומרעיפים עלייך אהבה. כי הם הבית – הם המשפחה. התאהבתי לחלוטין באמא של אלנה.

אלנה יוצאת לדרך חדשה ועצמאית – אף אחד לא מחליט עליה יותר!!!

היא קובעת מה ללבוש, מה לאכול, מי יהיו חברותיה ועם מי תקשור את חייה.

בפגישה מקרית למדיי על כוס יין בבר , נתקל בה דילן הנסיך שרגיל שכולן שדודות לרגליו נופלות, למרבה הפלא היא את גבה לו מסובבת היא –  לא מעוניינת.

בפנקס אלנה רושמת ומוחקת, היא את עצמה מאתגרת, כל התקדמות קטנה כגדולה היא המפתח להחלמה.

דילן – רק מהתיאור שלו התעלפתי ולא רק אני מסתבר, הוא גרוש ממישל התככנית, הוא עשיר בעל עיניים כחולות והוא לוקה בסינדרום הגיבור המציל, כי אותו לא היה מי שיציל.

“לא היה מי שיציל אותי, אז הפכתי להיות גיבור בעצמי.”

אהבתי שלמרות התיאור שלו הוא נגיש הוא “עמך”, הוא לא מתנשא ואוהב דווקא את הפשטות.

אלנה ודילן

כמה ניצוצות שעפו שם. רציתי כבר שיתממש ביניהם, המתח ביניהם הגיע לנקודת רתיחה. וכשזה בא זה התפוצץ. הלסת של אלנה נשמטה מספר פעמים והרגשתי שאני עוזרת לה לסגור את הפה ומנגבת לה את הריר שהצטבר.

 

“למה את מסתכלת עלי ככה?”
“איך ככה?”
“כאילו לא אכלת יומיים ואני המנה הראשונה”.

הוא לגמרי היה המנה הראשונה, השנייה והקינוח.למה את מסתכלת עלי ככה?
איך ככה?
כאילו לא אכלת יומיים ואני המנה הראשונה…”.למה את מסתכלת עלי ככה?
איך ככה?
כאילו לא אכלת יומיים ואני המנה הראשונה…”.

אלנה –  כל כך שמחתי שהיא “גידלה” ביצים שהיא הפכה דעתנית ועצמאית שהיא לקחה את ההגה והתחילה לנתב את חייה באופן עצמאי ולא נשארה פסיבית.

מרגע שעיניו נחו על אלנה דילן נדלק, היא שונה ומיוחדת היא לא רק בצע-כסף רודפת.

היא גומלת לו חזרה היא נחלצת לעזרה, הוא מנצל את טוב ליבה, את כרטיס “היציאה מהכלא” ככרטיס כניסה לליבה.

אך מה קורה כשהעבר על דלתו מתדפק? שהאקסית מישל את ידה בצלחת טומנת?

דילן מסתיר את הטעות שעשה מאלנה, אלנה מגלה ונפגעת – זה נגמר לפני שהתחיל?

שהרי זה לא עניין זניח ופשוט זה מקרה שאת עולמם יטלטל, השלכות מלילה שאינו זוכר.

האם האהבה שלהם תנצח? האם זמן הוא התרופה? האם מישל תישאר בתמונה?

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של אלנה ודילן.

היו רגעים שהייתי בטוחה שאני צופה בפרק של “חברים” וכמה שנהניתי מכך.

לכל אחד מהחבורה הייתה כאן אמירה. לפגוש שוב את לוקאס וזואי טיילור וג’סיקה אית’ן וסמנתה היה מאוד משמח, איזו חבורה מושלמת.

ממליצה לקריאה.

לסיום: “הצלקות שלנו מגדירות אותנו לטוב ולרע, יש לך שתי אפשרויות לשנוא אותן ולהילחם בהן,  או לחבק אותן ולהתחזק מהן” – השאיפה היא תמיד לחבק את העבר ולהתחזק ממנו לא לתת לו למשוך אותנו מטה, ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה. “לפעמים צריך להניח לעבר, לפני שהוא ימשוך אותנו למקומות אפלים.”

ציטוט מנצח:  “אני נושאת את הצלקות שלי בגאווה, יודעת שהן חלק בלתי נפרד ממני. לולא הן לא הייתי אני.” – העבר שלנו הוא לגמרי חלק מאיתנו, הוא פס-קול חיינו אך הוא לא מה שמגדיר את מי שאנחנו.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה