חולות נודדים מאת שרון צוהר.

סקירה מאת עדי דוד.

 

“אם תסתכל על המדבר ולא תראה גמל, תגיד זה לא מדבר. הגמל הוא הסמל של המדבר”

 

 

אתחיל בגילוי נאות: אני אוהבת את הספרים של שרון צוהר. מאוד. לכן, כשיצא הספר החדש, לא התאפקתי (כבר הבנתם שאני ודחיית סיפוקים לא ממש הולך ביחד) והזזתי אותו מיד לתחילת רשימת הקריאה.

ואכן, שרון לא אכזבה. מההתחלה היא השאירה אותנו במתח. לא ידעתי מה יהיה ואיך הכל יתחבר ביחד. חיכיתי לחזור ולהמשיך בקריאה וזה אומר המון בעיני.

 

עלילת הספר מתרכזת באזור הנגב, מקום שמתנהל קצת כמו המערב הפרוע עם שבטים בדואים ו”חאק אל ערבי” מצד אחד, ומהצד השני לא יכולתי להתעלם מהקסם שלו, המרחבים והשקט. לא הייתם רוצים מדי פעם לברוח למקום שקט ורגוע, לשמוע את הכוכבים בלילות?

 

העלילה בקטנה:

 

לטיראן עילם יש משימה. הוא רוצה לדעת מי רצח את אביו. והוא מוכן לעשות הכל בשביל זה. להתגייס למשטרה ולהפוך עולמות עד שיגיע לאחראי. והוא מצליח להגיע אליו. וזה כמעט עולה לו בחייו.

 

רוני אדלמן ,בת טובים מנתניה, מוצאת את עצמה גרה בקומונה בחווה מבודדת בנגב, מתנתקת מהעולם מבחירה. למה אתם שואלים? יש לכך סיבה טובה, אבל רוני, לא מהססת לשתף בכך אנשים.

 

“אין לי סודות אופיר” אני מחייכת. “אני כמו ספר פתוח, שום דבר להסתיר. פשוטה כמו קו”

“את ספר פתוח, מלא בסודות. וכל קו, הכי פשוט שיהיה, עשוי מאות נקודות קטנות ומסתוריות”

 

יום אחד רוני מוצאת את טיראן ומצילה את חייו. מכאן הספר ממשיך בהילוך גבוה כמו גם מערכת היחסים בין רוני לטיראן. אנו נחשפים לעברה של רוני, למי שהיא כ”כ מפחדת ממנו, למשפחתו של טיראן ולסובבים אותו.

 

“חולות נודדים הם מטבעם לא יציבים. הם נודדים ממקום למקום עם זרם הים והרוח”

 

טיראן מתנהל כנווד, אחד בלי בית. יש לו חדר בכל מקום, אבל האם יש מקום אחד שהוא יכול לקרוא לו בית? האם זה מקרי הסירוב שלו להתיישב במקום אחד, להיות כמו החולות הנודדים האלה?

טיראן הוא מעין “מקגוויר”. הנדימן שיודע לבנות ולסדר, תמיד מוצא פתרון. שרירי, חזק ומציל את הבחורה, אבל האם הוא יודע גם להציל את עצמו?

ובכלל, האם אין בכולנו איזה טיראן קטן, כזה שמחפש את עצמו, איפה לשים את הבית שלו ואת מבטחיו? האם בכלל, כולנו כמו אותם חולות נודדים, עוברים ממקום למקום עד שמוצאים את מקום הקבע שלנו? אני מאמינה שכל אחד מאיתנו עובר/ת סיפור משל עצמו, כולנו נודדים ונעים לעבר אותה כמיהה לשים סוף לנדודים ולהפריח במקום אחד את השממה.

 

“היא שתלה על הגבעה חרציות. הצמחים קיבעו את החול למקום. החולות הנודדים הפכו קבועים. טיראן הוא כמו החולות הנודדים האלה, את תוכלי להיות החרציות שלו”.

 

רוני היא בעצם האנטיתזה של טיראן, היא מחפשת קביעות. מחפשת בית. בעוד טיראן מוכן להרחיק עד לקצה העולם כדי לא להתיישב במקום אחד, היא ההיפך. בונה לעצמה בית נוסף כשלביתה הראשון אינה יכולה לחזור. היא התחילה את הסיפור כמי שבורחת, שמפחדת להתמודד עם עברה ועם ההשלכות שלו. היא לא מוכנה להתעמת איתו, ומעדיפה לברוח עד המדבר כדי שלא ימצאו אותה. במהלך הסיפור היא נפתחת לטיראן, משתפת אותו במה שעבר עליה ומוצאת את החוזק הנפשי שלה מחדש.

 

“הגבר הזה, שנכנס לחיינו השלווים בחווה כמו טורנדו הרסני, ריסק את חיי הקומונה השקטים שאליהם התרגלנו ובנה אותם מחדש, ובצורה טובה יותר”.

 

 

תודה לך שרון על עוד ספר נהדר!

 

ואם אפשר, בקשה קטנה, אפשר איזה סיפור על ארד? נראה לי שיש עוד הרבה מה לגלות על השוטר הזה….

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה