חולות נודדים מאת שרון צוהר.

סקירה מאת מור אסולין.
 
אתחיל ואומר שהכריכה תפסה אותי ממבט ראשון, לא קראתי תקציר וישר צללתי לספר.
 
את הכתיבה של שרון פגשתי בספרה הראשון “חסר מנוחה” ולאחר מכן “כשהגלים מתחזקים” ועכשיו “חולות נודדים”, אני חייבת לציין שהכתיבה שלה השתבחה בין היצירות הנ”ל.
 
 
ב”חולות נודדים” אנו מקבלים הצצה לחוות בנגב ולהתנהלות של השבטים הבדואים  באזור וזה היה מרתק.
 
סיפור ישראלי לחלוטין, ולפעמים לא צריך לחצות ימים ויבשות שכל הטוב הזה כאן, נשבתי.
 
סיפורה של החווה השיקומית מור פשוט כבשה אותי, המטרה שלה כל כך נעלה בעיניי שזה מדהים. במיוחד כשאני מגיעה מתחום החברתי בסיכון.
 
יש משהו בתחום החברתי שעוזר לסביבה ומעניק תחושת סיפוק אחרת. הידיעה שעזרת למישהו מהמילה הקטנה ביותר זה עושה טוב.
אומנם לא עבדתי עם נוער ויותר עם צעירים אך אין דבר יותר מדהים מזה.החיוך שעולה על הפנים בכל סוף יום, זה שווה הכל.
 
טיראן מלח הארץ דמות שנכנסה לליבי בצניעות ובחדירות מטרה שלו. איש עבודה, לא מתעצל דואג למשפחה שלו.
הוא כנה בצורה כובשת וגם גולש, אז זה בהחלט חבילת עסקה מטורפת.
 
רוני היא רוני, שם למען כולם ופחות לעצמה. היא בורחת מהמציאות או שהמציאות מאלצת אותה לברוח זה עניין של השקפה שאתן לקוראים להחליט.
 
הכימיה בין טיראן ורוני היא שונה, היא קיימת ובוערת וכל מי שמסביב רואה את זה. אפילו בתור קוראת הרגשתי את גיצי האהבה.
 
לסיכום, סיפור מיוחד שאני באמת חושבת שמומלץ לקרוא אותו.
אומנם ההתחלה הייתה לי איטית, וריבוי הדמויות והתיאורים הקשו עלי להיכנס לאווירת העלילה אבל ככל שהאחוזים התקדמו כך גם הסקרנות גברה.
 

   

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה