זכוכית וחול מאת איילת סווטיצקי.

סקירה מאת יעל אסולין.

 

לפני קצת פחות משנה קראתי לראשונה את סדרת תחרה וצבע המעולה של איילת. סידרה שהשאירה אותי ללא מילים ועם הרבה תחושות שונות בתוכי.

אי אפשר היה שלא להתאהב ולהתרגש מדמותה של טליה. כל מילה בבלוג שלה נכנסה לי ללב והמאבק שלה בשדים, בסביבה ובחיים לא השאיר אותי אדישה. שלושה ספרים (תחרה וצבע, זהב ודיו ופנינה ומשי, ויש גם נובלה קצרה- בעין הסערה) שנכנסו לליבי ולכן כששמעתי שאיילת מוציאה ספר נוסף בסדרה זה היה לי ברור שהוא עולה מיד לראש רשימת הקריאה. כמובן שלא התעצלתי וחזרתי לטרילוגיה המופלאה הזו לקריאה שנייה, שריגשה אותי בדיוק כמו בפעם הראשונה.

אם טרם קראתם את הטרילוגיה- הסקירה הזו בהחלט תהווה ספויילר אז המלצה שלי- רוצו לקרוא אותה ואז תחזרו לכאן 😉 .

טליה ובן חזרו, וחזרו בגדול, והפעם הם לא לבד. הם משפחה. אבל הבית שלהם רחוק מלהיות שקט כי השדים תמיד שם, מעבר לפינה, רק מחכים לרגע המתאים.

“אני חייבת להישאר דרוכה, לזכור שהשדים במרחק נגיעה, ואם רק אשכח זאת לרגע, הם ינצלו את מצמוץ העין, את אלפית השנייה שבה המגננות שלי אינן, ויפרצו במחול חסר רחמים.

אבל עכשיו, בנוסף למאבק בשדים, המצב החדש, העייפות וההורמונים פותחים חזית חדשה במלחמה הקבועה של טליה- דיכאון אחרי לידה. וכשהדיכאון אחרי הלידה פוגש את השדים של טליה- הירידה נראית תלולה מתמיד.

לא קל להיות אישה אחרי לידה. התמונה שציירת לך בראש, שראית במגזינים ובמדורי הרכילות מתנגשת עם המציאות, עם ההורמונים ועם העייפות ולא משנה כמה הסביבה תומכת מדובר במאבק לא קל, מאבק שלא מעט נשים סובלות ממנו ברמה כזו או אחרת וזה מה שהפך את המאבק של טליה, בשבילי לפחות, למרגש יותר ונגיש יותר. לא. לא סבלתי מדיכאון אחרי לידה אבל אני בטוחה שכל אחת ואחד כאן מכירים ברמה כזו או אחרת מישהי שכן סבלה- אם זה מדכדוך קל ואם זה מדיכאון ממש וזה מה שהפך את המחשבות והמלחמה של טליה בספר הזה למשהו שקל להזדהות איתו. לא סתם מצאתי את עצמי בוכה באחת וחצי לפנות בוקר בזמן שאני קוראת את מחשבותיה.

** “אני מתיישבת על הספה ומרימה את העיניים למנורה המוכרת, ששולחת קרניים לכל כיוון ומזכירה לי ימים אחרים, שובבים, מלאי חיים, פיתויים ומזימות. ועכשיו נדמה שהמנורה היא הדבר היחיד שמאיר, שמשהו כבוי בי, ואני לא מוצאת את המתג שידליק אותו בחזרה.

טליה ובן חוזרים למחול שדים חדש אבל הפעם יש להם הרבה יותר מה להפסיד כי זה לא רק הם, יש את ליאה הקטנה שטובתה קודמת לכל.

אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לומר על הספר הנפלא הזה אבל מפחדת  שכל מילה עליו תהיה ספויילר ולכן רק אומר שטליה ובן עושים כאן דרך לא פשוטה. דרך שתאלץ אותם להתמודד כל אחד עם השדים שלו (כן, כן- גם לבן יש שדים משלו…), להתמודד עם משפחתם ולגלות שלפעמים אנשים הם לא מה שחשבו ולפעמים הגלגל מתהפך- ודווקא מי שפעם היה רחוק ומרוחק- הופך לקרוב ואוהד ולהפך.

בזכוכית וחול טליה מגלה את עצמה מחדש, לטוב לרע, ואני אהבתי את הגילוי הזה ואת התהליך שהוא גורם לה לעבור. לא מעט מאיתנו יכולים ללמוד ממנה.

“אני זו שצריכה להציב את הגבולות שלי, להבהיר מה התנאים מכאן והלאה. אני זו שצריכה לעשות את הצעד, כי אחרת אני נידונה לחיים של סבל שיאמללו את כולם.
אני חייבת ללמוד להיות חזקה יותר בשביל שנינו. בשביל שלושתנו. בשביל שלא תהיה ‘הפעם הבאה‘.

ובן….

כמה שכעסתי עליו בפנינה ומשי ופחדתי מהתגובות שלו בזכוכית וחול, כי בן הוא טוטאלי, הכל אצלו שחור או לבן- אין אמצע. מצד אחד הוא אוהב את טליה ודואג לה, ותמיד מעודד אותה לפתח את עצמה, לא לפחד לנסות, לא לפחד לחפש כי הוא תמיד שם בשבילה.

“את צריכה להפסיק לפחד, אני אומר לך את זה חודשים. תפרשי כנפיים, אני אתפוס אותך אם תפלי.

אבל מצד שני כשבן נפגע- זה סיוט להיות לידו. כולנו זוכרים מה הוא העביר אותה בפנינה ומשי וחששתי מאוד איך הוא יקבל את ההתמודדות החדשה של טליה. האם הוא יהיה שם מאה אחוז בשבילה או שאם חלילה תהיה פשלה קטנה מצידה הוא שוב לא יסלח? או שאולי הפעם הוא זה שיפשל?

על בן אני לא יכולה להרחיב, לצערי מעבר. תצטרכו לקרוא לבד ולראות כיצד הוא התמודד עם מה שטליה עוברת ומסקרן אותי לדעת- האם תאהבו את איך שהוא מתמודד או לא?

אז בואו תצללו לשדים ולפיות, לצבעים ולמילים ולדמות המדהימה הזו שקוראים לה טליה בלום- סטורם. אחת הדמויות החזקות והמרגשות שיצא לי לקרוא, דמות נפלאה שלא ניתן להישאר אדישים אליה.

ואתן, נשים יקרות, לפני או אחרי לידה- קחו אתכן את המשפט החכם שדוריס אמרה לטליה:

את עדיין לומדת, אל תשכחי את זה. אף אחת לא נולדת אמא.”

את הסקירה אני רוצה לסגור דווקא עם משפט מתוך זהב ודיו, משפט שכל אחד מאיתנו צריך לזכור בימים קשים ולחפש את היד המושטת:

“קצה המצוק תמיד יהיה שם, מחכה לקפיצה. התהום מתחת חשוכה, קרה ומפחידה. אל תקפצו, חפשו את היד שתמשוך אתכם משם. נצלו כל רגע להושיט יד.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

 

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה