הרמוני מאת אמה סקוט.

סקירה מאת מעיין יחיאלוב.

זאת הפעם הראשונה שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב סקירה, ולא כי לא היו לי מילים, אלא כי חששתי שכל מילה שאכתוב פשוט תגרע מהספר המופלא הזה.
יש ספרים שנכנסים אליהם מהתחלה, הם סוחפים ומרגשים וקוראים אותם בשקיקה, וכאשר מסיימים אותם יש הרגשה גדולה של ריקנות בלב.
זה מה שקרה לי בספר הזה, כשסיימתי הרגשתי שחלק מהלב שלי הלך עם הספר.

לווילו חיים מושלמים בניו יורק, היא באה ממשפחה אמידה, חברים, שום דבר לא היה חסר לה.
היא הייתה הבת המצטיינת עם ציונים טובים, הילדה שכל הורה מבקש לעצמו.
עד אותו לילה.
ליל יום ההולדת שלה.
בלילה ההוא היא ערכה מסיבה ובה הנורא מכל קרה לה, ווילו לא חזרה להיות אותה אחת שהייתה קודם.
היא סוממה ולכן היא לא זוכרת את מהלך הלילה, אבל הגוף שלה זוכר מה הוא עבר.
הטראומה לעולם לא נשכחת.
כעת היא נערה שבורה ועצובה, מתבודדת ובלי חברים.
הציונים שלה ירדו, המחשבה על העתיד כבר נמוגה והקולג’ הוא חלום רחוק, היא רק רוצה לשרוד.
היא השתנתה ב180 מעלות מהנערה שהייתה.
בשנתה האחרונה בבית הספר אביה אומר לה שהם עוזבים לעיירה קטנה בשם הרמוני, כמצופה מילדה בגילאי ההתבגרות הייתי חושבת שהיא תתמרד
אבל היא העדיפה לראות זאת כהתחלה חדשה, לברוח מכל מה שהרס אותה בניו יורק.

לא ראיתי אור. לא כעבור יום. או כעבור שבוע. או כעבור שבועות שהפכו לחודשים.
אולי לעולם לא.

אייזיק פירס, הוא הילד הרע, הנער העני שאף אחד לא מעז להתקרב אליו.
אימו נפטרה כאשר היה ילד בן 8, בגלל הטראומה הוא הפסיק לדבר, עד שהמורה שלו שלחה אותו לשחק בהצגה ולהיות מישהו אחר.
יש לו כישרון ענק, הוא מכניס את כולו לדמות.
הוא ממעיט במילים, כי המילים שלו שמורות לבמה. הוא חי על הבמה, הוא מאמין שזה קרש הקפיצה שלו לעזוב את הרמוני שהיוותה עבורו את כל הרע בעולם.
הוא תוייג שם כבן של השתיין העני, הילד הסורר והרע למרות שזה אינו נכון כלל.
אבל כאשר הוא על במת התיאטרון, אין אחד שלא בא לראות רק אותו.
הנפש שלו פצועה אבל טובה, הוא מקרין קשיחות אבל בפנים הוא עדין ורגיש, הוא מדהים.

כל רצונה של ווילו הוא לחזור להיות נורמלית, להיות מסוגלת להיות עם חברות, לצאת עם בנים, לחזור לחיים שהיו לה פעם.
לאחר שראתה את אייזיק משחק במחזה אדיפוס, רעיון המשחק קרץ לה, לדבר מתוך דמות של מישהי אחרת.
אז כאשר התחילו האודישנים למחזה המלט, ווילו מחליטה לגשת לנסות להתקבל לתפקיד של אופליה, למרות שאין לה ניסיון כלל.
היא ואייזיק מתקבלים לתפקידים הראשיים במחזה, ועם הזמן הם מבינים שהמילים של הדמויות מקבילות לחייהם.
ווילו מתחילה לספר את כל מה שקרה לה דרך המילים של אופליה.
היה לה עתיד ברור ומכוון מטרה, עתיד שהתנפץ לרסיסים, אבל כאשר היא ראתה מה היא מפסידה בהתבודדות שלה היא הרימה את הראש ונפתחה.
לאט לאט היא התחילה לשבור את החומות שלה, להעז לספר מה קרה לה (עם עזרתו של אייזיק כמובן) והיא לא שתקה עוד, היא לא נותנת עוד ל-X להרוס את חייה.
אהבתי את ווילו אהבה עזה, כאב לי בשבילה ובכיתי בגלל מה שהיא עברה (ואוי כמה שבכיתי).

ווילו היא הראשונה שהעזה להתקרב לאייזיק, במקרה או לא, אבל היא הצליחה לעשות מה שאף אחד אחר לא ניסה, לגרום לו להיפתח.
הם מנוגדים כל כך, היא באה מבית טוב, הוא מבית עני מרוד עם אבא מתעלל. אבל האהבה שלהם כל כך טהורה ונקיה שמתעלה על כל הפערים והמכשולים.

כשאני איתך, אני לא מרגיש צורך להיות במקום אחר או להיות מישהו אחר.
אני יכול להיות אני, בעור שלי, בלי שזה פאקינג יכאב כל כך.

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של ווילו ואייזיק.
בחלקים של ווילו כאבתי את כאבה, הסופרת נתנה לי להרגיש שאני עוברת איתה הכל, כל רגע קשה, בכי ועם כל איקס שנחרט על היד הרגשתי שהלב שלי מתמוטט.
בחלקים של אייזיק קרה לי משהו חדש, ההתאהבות שלי הייתה שונה.
הוא לא מהגברים המושלמים האלה שאת מתאהבת בהם בספרים.
התאהבתי בו כי הוא שבור, כי הוא עצמו קם מכלום, יצא מבית הרוס אבל הוא חי ויש לו מטרה והוא לא יעצור עד שישיג אותה.


אתה העד ש…’ שלי.  אתה זה שהופך כל דבר לטוב יותר.

לסיכום,
אתחיל עם הנושא הרגיש בספר הזה, במקרים של הטרדה מינית או אונס – אל תשתקי!
זכותך לכאוב ולזעוק! זכותך לחיות בביטחון! ועל האשם לשלם על מה שעשה!
זה אחד הספרים המרגשים והקסומים שקראתי בחיי.
מרגישים את הרגש והכאב נשפכים מבין הדפים.
סיפור אהבה שאין כמותו.
ההקבלה להמלטנעשתה בצורה כל כך חכמה, אך האם סופם של אייזיק ווילו יהיה כמו במחזה? או שהאהבה הייתה שם קודם?
מה שבטוח הספר הזה? הוא חובת קריאה!

להיות או לא להיות“.
אז אייזק תהיה בשבילי וקח אותי איתך!
נ.ב דע לבטח – אני מאוהבת בך.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה