הרמוני מאת אמה סקוט.

סקירה מאת גלית אוזן מלכה.

“מערכה ראשונה
מילים, מילים, מילים” – המלט.

בשונה משייקספיר, לא תמיד אני חושבת שצריך לתת למילים לדבר במקומנו.
או לדמות.
אפשר פשוט לתת לרגשות לזוז, קדימה אחורה גם בלי להזיז את הגוף בצורה פיזית.

מילים יכולות לדבר.
רגשות הן המילים הטובות ביותר.



איך אני יודעת שהגעתי לספר טוב?
הוא תופס אותי מהעמוד הראשון, במקרה של הרמוני הוא תפס אותי מהקדמה של הסופרת:

“לכל אישה שלחשה, צעקה, זעקה, או אמרה לחבר את המילים Me Too. ולכל אישה שעדיין לא אמרה את המילים בקול, אך יום אחד תעשה זאת, ותישמע – הספר הזה בשבילך.” 

הלב שלי התכווץ עוד לפני שהתחלתי את העמוד הראשון.

🌾על הספר:

לווילו יש סוד, והוא רק שלה.
היא נערה שיש לה הכל, משפחה עשירה, גרה בניו יורק בפנטהאוז מפואר, מצטיינת בלימודים, היא נערה ניו יורקית לפי החוקים.
אך בלילה אחד, בקיץ של יום הולדת שבע עשרה הכל משתנה.
אביה של ווילו, עוקר אותה ואת משפחתה מהעיר הגדולה לעיירה זעירה, הרמוני באינדיאנה.
ווילו מרגישה אבודה, עיר חדשה, אנשים חדשים. עברה האפל מתחיל להיות כבד לה.
היא צריכה להתמודד איתו ואיתה.
ברגע אחד שטותי היא ניגשת לאודישן בתיאטרון של העיירה הרמוני למחזה של המלט.
היא לא ציפתה לקבל את התפקיד של אופליה, הרי לא שיחקה יום בחייה.
היא גם לא ציפתה להכיר את הצד השני של העיירה בדמות של המלט, אייזיק פירס,
הילד הרע של העיירה שכולם אוהבים לשנוא.

“תקוותי שהרמוני תיתן לי משהו יותר טוב נמוגה. כל עוד הייתי הדמות הראשית, הסיפור המחריד שלי לא ישתנה.
עד ש…”

🌾דמויות: 

ווילו:
כשהיא זקוקה לבריחה, היא נכנסת לדפי הספרים.
הם נותנים לה שקט ושלווה זמנית, היא לא קוראת אותם, אבל הם מגנים אליה מהקולות שלה, השדים שלה.
בחייה הקצרים, היא עברה לא מעט.
כל עתידה היה ברור, מי היא, מה עליה לעשות ובאיזה קולג’ ללמוד, אך ווילו השתנתה.
שברו אותה, והיא די לבד מבחירה.
ווילו החדשה לא נותנת למעמד חברתי וכסף לדבר אליה.
אבל ההורים שלה מצפים ממנה, קובעים לה.
לאן ללכת, עם מי ללכת ואיך.
אני קוראת לדמות של ווילו “פורצת”, כי היא פורצת את הגבולות שלה, מנסה ללמוד לחיות בצורה חדשה.
כן, זה לא קורה ביום אחד, היא עוברת תהליך בכל דף ודף, אבל היא לא מוותרת, מגנה על האהבה שלה לאייזיק גם אם בסוף היא נפגעה.
אבל- “אהבה הייתה שם קודם”.

“כשעומדות מולך האפשרויות של כן או לא, תמיד תבחרי כן.”

אייזיק פירס:
עצרו הכל ודמיינו את זה.
קצת מהילד הרע ג’ימס דין קצת מהיופי הוליוודי של הנרי קאביל.
מה קיבלנו? בדיוק. אייזיק פירס.
ג’ינס משופשף, מעיל עור שחור ועיניים אפורות-ירוקות סוערות. 
יש בו כל כך הרבה כאב, הנפש שלו פצועה.
הוא לא מדבר, לא בגלל שהוא אילם אלא למילים שלו יש רק מקום אחד על הבמה.
אייזיק מוציא את כל כאבו דרך התפקידים אותם הוא מגלם.
חייו מעולם לא היו קלים, אך המשחק והבמה הגנו עליו מפני העולם החיצון.
הבמה נתנה לו תקווה, שיום אחד הוא יקום ויעוף מהרמוני.
הרמוני הגדירה אותו, תפקיד חייו בעיירה הקטנה היה בן של אלכוהוליסט מתעלל, ועבריין פוטנציאלי. 
הוא צריך ליצור לו גורל אחר, תפקיד אחר. לעוף מהרמוני וזה יהיה סוף המחזה.

“למה אתה עושה את זה?”
“עושה מה?”
“שומר את כל המילים שלך לבמה?”
בהיתי בה.
“כי זה קתרזיס, נכון?” היא אמרה. 
“זה לספר את הסיפור שלך בלי באמת לספר אותו.”

🌾מערכת היחסים בין ווילו לאייזיק נבנתה באיטיות, כל כך נכונה לדמויות, לאופיהן.
שני חצאים שבורים, המנסים למצוא את עצמם ולהפוך לשלם אחד.
לאט לאט הם עולים מהשפל, הוא שלו והיא שלה.
סודות מתגלים, אהבה יוצאת לאוויר העולם.

“לפני שישה חודשים הייתי פאקינג אומלל. ואז את הגעת. כשאני איתך, אני לא מרגיש צורך להיות במקום אחר או להיות מישהו אחר.”

ווילו ואייזיק מבינים שהטרגדיה של המלט ואופליה היא המחזה של חייהם.
הסופרת בנתה את סיפור האהבה שלהם בצורה יוצאת דופן, מדהימה.
הדימויים לשייקספיר פשוט גרמו לי לטלטלה.

“כאבו של המלט היה כאבו של אייזיק.
החרטה של אופליה הייתה החרטה שלי.”

🌾העלילה כתובה בגוף ראשון מנקודת מבטם של ווילו ואייזיק לסירוגין.
איזו כתיבה יש לסופרת הזאת, לפעמים כשכאב לדמויות הרגשתי צמרמורת בכל הגוף.
כאבתי איתם, התרגשתי איתם ובעיקר רציתי שיגיעו לסוף המחזה יד ביד אחרי כל המכשולים.

“נישקתי אותה שוב. באותו הרגע, זה נראה קל כל כך. מושלם כל כך, שכמעט שכחתי שהמילים נכתבו לטרגדיה.”

🌾לסיכום,

“להיות, או לא להיות – זאת השאלה;”
לקרוא או לא לקרוא?
זאת לא שאלה.
מדובר בספר יוצא דופן, הפורט על נימי הנפש, חודר ללב ולעצמות מעוצמת הרגשות.
הרמוני היא עיירה קסומה ופסטורלית אך יש בה הרבה כאב, כמו הספר הזה.
הכריכה שלו קסומה, אך מה שיש בדפים, סיפור אהבה שמסופר בדרך אחרת, דרך הטרגדיה, סיפור של מישהו אחר.
זה ספר שקוראים אותו צריך לקחת אוויר, נשימה עמוקה ולומדים איך צומחת אהבה מכל השברים.
אני לא אומרת שהכל היה מושלם, היו מעט דברים שהפריעו לי בעלילה, הרגשתי לקראת הסוף שהסופרת נפלה מעט לקלישאות הז’אנר, אך אי אפשר לקחת ממנה את הרעיון המופלא של הספר הזה, את הדמויות שהיא בנתה ואת העלילה הזאת, שגורמת לנו הקוראים להבין שהכל מתחיל באהבה.
סיפור אהבה יוצא דופן, מיוחד שגורם ללב לפרפר בעוצמה.

“אך דעי לבטח- אני מאוהב.”

#מאוהבת_באייזיק
#המלט_פתאום_נראה_כל_כך_סקסי
#הרס_אותי_לכל_אחד_אחר

קריאה מהנה.

הסתקרנתן? לקריאת נפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה