הרמוני מאת אמה סקוט.

סקירה מאת לירן קול.

אפתח בכך שאת הספר קראתי באנגלית כבר לפני שנה כאשר יצא לאור, אך הכריכה המושלמת בעברית
והאהבה שלי כלפי הסופרת והספרים שלה עוררו בי רצון לקרוא את הסיפור בשנית, ולא
התאכזבתי. חייבת לציין לשבח את התרגום, עם כל הקושי בהוספת ציטוטים מעולמו של
שייקספיר ועל עבודת תרגום ללא כל דופי.

ווילו הולווי בת ה-17 נאלצת לעזוב את ניו יורק יחד עם הוריה כחלק מדרישת מקום עבודתו של
אביה ולעבור לגור בעיירה הקטנה שבאינדיאנה, הרמוני. שם היא מנסה להתגבר על טראומת
חייה ולמצוא את עצמה מחדש. היא הכירה חברים חדשים והחלה לחזור ולהיות נערה נורמלית
שזה רצונה הגדול ביותר והלכה ביחד עם חבריה לצפות בהצגה בתיאטרון הקטן שבעיירה
בהצגה האחרונה של המחזה “אדיפוס”. משהו בהצגה תפס את עיניה והיא החלה
לגלות התעניינות במשחק, בלספר את הסיפור דרך מילים של אדם אחר והחליטה להיבחן
באודישן להצגה הבאה שהתיאטרון יציג – “המלט”, לתפקידה של אופליה.

כאשר היא מתקבלת, היא לומדת דרך דמותה איך להתמודד עם מה שקרה לה בקיץ שעבר ובעזרתו של
אייזיק פירס היא גם מצליחה למצוא את ה”נורמלי” החדש שלה, אך באיזה מחיר?

 

הספר הוא יחיד המסופר בגוף ראשון מנקודות מבטם של ווילו ואייזיק לסירוגין. מלבדם,
הסיפור כולל דמויות מעולם התיאטרון והמשפחה האמיתית של אייזיק וחברתה הטובה ביותר
של ווילו, אנג’י.

מעבר לסיפור הנוגע ללב, אהבתי במיוחד את ה”תיבול השייקספירי” שהיווה חלק חשוב
מאוד מספר, ההקבלה לסיפור הטראגי של המלט ואופליה הפכו את הסיפור לנדיר בז’אנר
הרומנטי וזכה מבחינתי בכל הנקודות שניתן להעניק לספר.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה