הרמוני מאת אמה סקוט.

סקירה מאת מירה רוזנפלד.

הוצאת בוקטיק ! מו”ליות יקרות,  אני מכתירה בזאת את הספר הזה כאחד הספרים הטובים, המרגשים והחשובים שהבאתן לנו. 
 

 
זה מסוג הספרים שנשאבים אליהם תוך שורות בודדות, והשאר היסטוריה. 
מה שנקרא, “אתה מתחיל הכי חזק, ואז מגביר את הקצב!” 
 
“יום אחד, ווילו, אולי גם את תמצאי את עצמך נזרקת אל תוך החשכה. אני מקווה שהיום הזה לעולם לא יגיע. אם כן,זה יהיה מפחיד בהתחלה. אבל את תראי את הזוהר שלך. את העוצמה שלך. ואת תזרחי”. 
 
במילים הללו של סבתא של ווילו הספר נפתח, וכבר בהתחלה סימנתי לי את המשפט הזה, כאשר לא ידעתי כמה משמעות תהיה לו כשאסיים את הספר.
 
ווילו אן הולוויי, נערה צעירה כבת 17 נאלצת לעזוב את מקום מגוריה ולהעתיק אותו למקום שיבוצו הבא של אביה במסגרת עבודתו ב”ווקס” (זו יכולה להיות עבורה הזדמנות נפלאה לשכוח מהעבר). מר וויליקסון העביר את אביה ממקום למקום, והנ”ל מעולם לא עמד על שלו, לא היה גיבור מספיק, אלא רק בפני משפחתו. שם הוא העז להיות מי שהוא לא מצליח להיות בפני הבוס הקשוח. שם הוא היה אב קשוח, שם הוא היה ראש המשפחה הדומיננטי. 
אמא של ווילו היא אישה קטנה המרוכזת בעיקר בעצמה ובאיך היא ובני משפחתה נראים בפני אחרים. היא תמיד מתוקתקת ומטופחת, ודורשת מכל הסובבים אותה ” להתנהג בהתאם למעמדם”. 
 
אך את ווילו לא עניין הכסף של המשפחה, המעמד או איך היא נראית. על ווילו עבר אירוע נוראי, הקשה ביותר שנערה או אישה בכל גיל יכולה לעבור, והיא נושאת עמה את האירוע הטראומטי. היא לא מספרת לאיש, כי מי יאמין לה, וכי זה יכול לפגוע בקרובים לה. היא סובלת בשקט. במשך שנים, היא נסדקת, לבה מתרסק לרסיסים, והיא בעיקר שורדת. 
היא לא יכולה להיות “נערה רגילה” הודות למה שארע לה. 
 
עד שהיא פוגשת באייזיק, ואט אט מבינה שאולי גם היא יכולה, אולי גם לה מגיע להיות פשוט ילדה, נערה, שמותר לה ליהנות מהחיים, שמותר לה להתאהב, אבל העבר מעיק, הוא כואב, הוא צורב בגופה (פיזית ונפשית). 
 
אייזיק הוא “הילד הרע”, הבן של האלכוהוליסט האלים, הוא חווה את נחת זרועו של אביו על בסיס קבוע, אך לא יכול לעשות דבר. הוא דואג לאביו ולמצבו. 
הם גרים בקרוואן עלוב.
השמועות בשכונה רוחשות וגועשות. אבל לאייזיק לא אכפת, הוא נחוש להציל את אביו ואותו מעתיד מר, הוא מוכשר מאין כמותו, הוא מופיע בתאטרון המקומי של מרטי. 
מרטי משמש לו כמנהל וכאב, וברנדה אשתו נוטלת את תפקיד האם הדואגת. 
 
עד ש….. הוא פוגש בווילו, שעוברת בדיוק לבית הספר בו הוא לומד. 
מבט אחד, ומשהו מיוחד ניצת באוויר. לא יודעת אם זו שותפות גורל של עבר (והווה) כואבים, או שזו פשוט תשוקה בלתי נשלטת. 
 
כשווילו (שבחיים לא שיחקה תפקיד אחד בחייה) מלוהקת לתפקידה של אופליה בהצגה המדוברת בעיר, היא מתחילה לבלות עם אייזיק, בניגוד להפצרותיו של אביה, שלא תמיט אסון על משפחתה ותתרועע עם “הילד הזה”. “הוא צרות” כך אמרו לה כולם, אך זה הסוד המשותף של שניהם. 
 
שניהם מוצאים את עצמם מצליחים לחיות דרך הדמויות אותן הם מציגים, במילים של לפני מאות שנים, הם מצליחים לתאר את רגשותיהם, לבטא את עצמם. 
 
הביטחון גובר, האמון מתבסס והקשר נרקם, ואין להם מושג כמה קשה זה הולך להיות. 
 
בכתיבה סוחפת ונוגעת ללב מצליחה המחברת לפרוט על נימי לב הקורא, שלא יכול להישאר אדיש לרגע למה שהוא חווה דרך הדפים. 
 
הספר נוגע בנושאים חשובים וכואבים מאוד, ומבהיר לנו כמה חשוב לדבר, לספר, לשתף. 
 
דמויות המשנה נפלאות ומוסיפות נדבך על נדבך בעלילה. 
 
אנג’י, חברתה הטובה של ווילו היא אחת הבנות !! הייתי רוצה חברה כזאת.   
היא הצחיקה אותי בכל פעם מחדש, והפיחה תקווה בלב הקורא, גם כאשר הכל נראה אבוד. 
 
לסיכום מדובר בספר חשוב, סוחף ומרתק. 
 
ממליצה בחום רב!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה