הקופסה מאת אביבה סרור בייגל.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“…מזווית עיני, אני מבחינה בשורה של עבודות עץ שנראה כי נעשו בידי אומן,

כל אחת מהן שונה מקודמתה ומיוחדת ממנה….

אך מכל היצירות שמולי- קופסת עץ מאובקת היא זו שמושכת את תשומת ליבי,

קופסה שנראית קצת שונה, כאילו נשכחה על המדף לפני שנים.

אני מקרבת את הקופסה אל פניי ומגלה שבאחת מצדדיה חרות תלתן בעל ארבעה עלים

ולצידו חרותות כמה מילים….

‘האושר נמצא היכן שלא תצפה לו’…”

 

מי לא רוצה להיות מאושר?!

הרי אלו רצונותינו הכמוסים…. ואולי בכלל הגלויים?!

מדובר ברומן רומנטי קסום.

כזה שטומן בחובו לא מעט ערכים.

רומן שעוזר לנו לפתוח קופסא….ובעיקר את הלב…

רומן עכשווי, ארצישראלי.

רומן שמזכיר לנו כמה חשובה חברות אמת,

הגשמה עצמית, התרומה לקהילה ובעיקר אהבה.

אהבה עצמית,

אהבה לזולת,

אהבת אמת.

זה רומן בו פגשתי גיבורה חלשה, שלמדה לעמוד על עקרונותיה ופשוט לצמוח.

רק לפני שתפתחו את הספר,

חייבת לפרסם אזהרת קריאה…

שריינו לכם כמה תפוחים לידכם….

 

ענת אופיר, כשהייתה בת שש עשרה, הוריה נהרגו בתאונת דרכים.

החיים כפי שהכירה אותם נשמטו תחת רגליה.

למרות הכל, היא עבדה קשה כדי להצליח.

הצטיינה בלימודים והייתה לעורכת דין מוצלחת בתחום המסחרי.

עבדה בעסק משפחתי מצליח וגרה עם רון רודמן,

החבר העשיר והחתיך שלה בפנטהאוז יוקרתי בתל אביב.

המוטו שלו בחיים הוא שאדם לאדם זאב ושהכל אינטרסים.

הוא גבר אופטימי וחסר דאגות.

אחד שחי את הסצנה התל אביבית,

מתנהל בכל מקומות הבילוי כאילו היו שלו.

כולם חושבים שהוא חבר שלהם…אבל הוא לא..

אצלו העבודה קודמת לכל.

היא גרה בפנטהאוז…על חשבונו…

עבדה בעסק המשפחתי שלו…

נראה שהכל פשוט וורוד ומדהים.

הם חברים כבר חמש שנים,

אבל ענת מתעקשת לקום ולעזוב את הנוחות ואת המותרות שיש לה עם רון

ועוברת לקריית שמונה.

היא מרגישה שהיא חייה בכלוב מזהב.

רון מתייחס אליה כמו אל מריונטה שאף אחד לא שואל את דעתה.

כמו בובת חסרת דעה שרק מזיזים אותה ממקום למקום בהתאם לצורך.

היא עוזבת כדי להגשים משאלת לב.

בגלל הבטחה שנתנה להוריה לפני שתיים עשרה שנים.

היא הבטיחה לטפל בהתנדבות בתיקים של אנשים שאין ביכולתם לממן סיוע משפטי.

היא רוצה למלא את החלל שבתוכה.

היא רוצה להרגיש שהיא מצליחה לבד.

השינוי לא קשור לרון, או למחויבות שלה כלפיו.

היא אוהבת אותו.

למרות שרון לא מבין את עזיבתה הוא מתרצה בתנאי שתגיע לביתו כל סוף שבוע.

אביו של רון מטיח בה לא אחת:

“מה יש לך לחפש בקריית שמונה?

מה איבדת שם?

מתי תביני שיש אנשים שמגיע להם לקבל זכויות יתר, כמוך, למשל?

את חלק מהטובים ביותר,

למה את זורקת את כל מה שנתנו לך?

אף אחד, מלבדנו, לא ידאג שתקבלי את מה שאנחנו דואגים לתת לך,

מה שנותנים רק לטובים ביותר

 היא רצתה לענות לו..

שהיא לא מפחדת מעבודה קשה,

שהוכיחה את עצמה,

שנותר לה להגשים את חלומותיה ואת הבטחותיה

כל מה שהיא רצתה הוא מקום חם ואוהב שאליו תוכל לחזור בסוף כל יום …

מקום שתוכל לקרוא לו בית…

היא עוברת לדירה קטנה ומוזנחת.

זרה בעיר, ללא אף מכר או ידיד.

עכשיו הכל תלוי בה,

ביכולותיה…בכישוריה…

היא מוצאת חברות חדשות,

בלי סודות, בלי משחקים או העמדות פנים.

השכנים מקבלים אותה באהבה ובחברות.

היא אחת שמאז ומתמיד מיהרו לשפוט אותה לפי המראה החיצוני שלה.

היא עומדת מול הפחדים שלה ומחליטה להתמודד.

היא רוצה להיות מאושרת.

ענת עוברת לצפון כדי להגשים את משאלותיה,

האם תצליח לשמור על הקשר עם רון?

האם תצליח להצמיח שורשים ולמצוא את מקומה?

 

זכרו תמיד כי צריך לעזור לאנשים,

חשוב לדעת לתת ולא רק לקחת…או לקבל….

הרי,

כדי להיות אדם טוב,

עלינו לתרום מעצמנו ומהכישורים שלנו לאנשים אחרים.

אל תתנו לאדישות לנהל אתכם,

הסתכלו סביב,

בטוח יש מישהו שזקוק לעזרה…

תרומה לקהילה מחנכת לאזרחות טובה ולערבות הדדית

אך בעיקר,

עושה אותנו אנשים מאושרים וטובים יותר.

 

ממליצה מאד לקרוא.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה