הפתק מאת זואי פולביג.

סקירה מאת יפעת ארניה.

” שלום,
היום יום הולדתי, ואני חושבת שכל אחד 
צריך לעשות דבר מטורף אחד ביום הולדתו,
אז הנה הדבר המטורף שלי:
אני חושבת שאתה נראה נחמד, 
אז תהיתי אם תרצה לצאת איתי לדרינק מתישהו?
אם לא, אל חשש, אני אשאיר אותך בבדידות מזהרת
ואאחל לך נסיעות טובות….”
 

 
מיה ראתה אותו מידי יום,
ברכבת התחתית בלונדון.
כשראתה אותו בפעם הראשונה הוא קרא, 
‘מאה שנים של בדידות’.
הוא חתיך ו… אין לו טבעת נישואין.
רומנטי, איש רוח ו…. בלונדון.
בהחלט בחור מבוקש!!!
ועכשיו כולנו ביחד: ‘אווווווו….’
כינויו היה…  ‘איש הרכבת’,
היא אפילו המציאה סביבו סיפור חיים,
עד שאזרה אומץ ו… נתנה לו פתק.
אבל הוא היה בזוגיות ארוכת שנים.
היו כל כך הרבה… כמעט מפגשים…
הרבה הזדמנויות נחמצו שם,
הרבה דלתות שהסתובבו.
 
מדובר בספר קליל ומתקתק.
כזה שמעביר את הזמן בנעימים.
רומן רומנטי פשוט וחביב,
לאבי דאבי בהתגלמותו.
מהרומנים הקסומים של פעם…
הכל קורה בו בהילוך איטי,
עד שלפעמים רציתי להיכנס פנימה….
ו…’להעביר שם הילוך’….
לתת להם קצת מיץ אומץ…
מי שאוהב אופנה ימצא עצמו מחייך לא פעם.
למען הגילוי הנאות,
אני אוהבת אופנה ותיאורים
אבל לפעמים…. less is….more
והמבין יבין…
 
את השיר הזה אקדיש לולמה האישה החביבה שידעה לתמוך ולכוון כשהיה צריך
 
מה שבטוח הוא,
שלפעמים כדאי לקחת סיכונים בשביל להיות מאושר.
אז, תקשיבו ללב שלכם,
חפשו את הפרפרים שבבטן ו…כל השאר.
אני אהבתי,
עכשיו תורכם.
שלכם עד הפעם הבאה,
יפעת ארניה.

 

הסתקרנתן? לקריאתהפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה