הסכמה מאת שרמיין פולס.

סקירה מאת מירה רוזנפלד.

ספר שני בסדרת הדואט, קדם לו “מפוקפק”.

*סקירה זאת עלולה להכיל ספויילרים לספר “מפוקפק.”*

 

 “היא כבר לא שבויה שלי. אני שבוי שלה. 

בחודשים האחרונים ההתמכרות שלי הפכה לאובססיה חובקת כל. למרות הקור שבתוכי, היא מעוררת בי רגשות שלא ידעתי שיש בי. היא גורמת לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם  -הכרת תודה, צער, אושר ופחד – ואפילו אם הרגשות האלה מפחידים אותי עד מוות, אני רוצה עוד.” (עמוד 12) 

 
כן, כך נפתח הספר. אמנם ולנטינה היא השבויה של גבריאל, הוא הרי קנה אותה, את חירותה, את חייה, בתמורה לחוב העצום של אחיה חסר הישע, שאיבד את כל כספו (גם את זה שאין לו) בהימורים, וגבריאל, הלא הוא “השובר”, גובה החובות, “המלווה”, צריך לקבל את כספו בחזרה. 
 
איך קרה שהשובה הפך שבוי ? ולנטינה כמו שרק ולנטינה יכולה להיות, אינה האישה החלשה והכנועה שהיא אמורה להיות. היא הצליחה לשבות בקסמיה את גבריאל. היא קיבלה על עצמה כל עול אפשרי, כל עונש (גם אם זה לא הגיע לה), היא הסכימה לכל תנאי שלו, והתאהבה, כן גם היא התאהבה. האם זו תסמונת שטוקהולם ? זה אולי התחיל כך אבל עד מהרה הפך להתאהבות של ממש, כזו עם הפרפרים והמיחושים בבטן. 
 
ולנטינה לא יודעת שהוא התאהב בה. יתרה מכך היא בטוחה שהיא רק הצעצוע שלו, החוב שצריך לפרוע, אבל אז קורה משהו לא מתוכנן (לפחות כך היא חושבת) והיא נכנסת להריון. 
כך הסתיים הספר הקודם, ולמעשה ולנטינה המבוהלת מחליטה לעזוב הכל ולברוח, כן, להפר את הבטחותיה. היא לוקחת את צ’רלי והם נסים על נפשיהם. 
שם מוכיחה ולנטינה לכל כי היא לביאה לוחמת שתעשה הכל על מנת להגן על התינוק הלא מתוכנן. הוא הרי לא אשם במעלליהם של הוריה, במעשיו הקשים של אביה. 
היא מחליטה לשמור עליו ויהי מה. 
 
היא עוברת תלאות, היא נזקקת לפת לחם, לא מתפנקת ולא מתפשרת. אך לא ירחק היום – בו גבריאל יתפוס אותה. הרי אין באמת אפשרות להיעלם מנחת זרועו של גבריאל. 
מה שולנטינה לא יודעת הוא שגבריאל דואג לה ולתינוק לא פחות ממנה, וזה לא הדבר היחיד שהיא לא יודעת. 
 
מרגע חזרתה של ולנטינה הביתה, הספר מקבל קצב מטורף – לא פחות מטובי ספרי המתח שקראתי. בכל פעם שניסיתי לשכנע את עצמי ש”רק עוד פרק אחד ודי להיום”, התבדיתי. 
 
עד לסיום הספר המצוין הזה, חוויתי תהפוכות רבות, הספר קיבל תפניות לא צפויות, רגעי שיא ושפל, רגעי מתח עוצרי נשימה, רגעים של זעם גואה לצד התרגשות חסרת תקנה. נהניתי להיחשף לעוד ועוד צדדים של גבריאל שניסה בכל מאודו להסתירם. 
 
הדמויות הלכו והשתכללו, התפתחו והתעגלו, ונהניתי מכל רגע. 
 
למרות כל המלחמות שלהם, זה בזו, וכל אחד בלבו שלו, האם האהבה תצליח לנצח גם הפעם? מה יהיה גורלו של התינוק? האם ייוולד לעולם בו הפשע שולט?   
 
הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של ולנטינה וגבריאל לסירוגין בדיוק כמו בספר הראשון, וזה מתיישב בצורה מושלמת עם התפתחות העלילה וחשיפת הסודות של כל אחד
מהדמויות. 
 
בספר מלוות אותנו דמויות משנה נפלאות שנבנו בתבונה רבה לאורך שני חלקי הדואט, ושפכו אור על העלילה כולה. 
 
אין ספק שהספר הזה התעלה על הראשון שהיה לא פחות ממצוין. 
 
נהניתי ביותר ואני ממליצה בחום. 
 
קריאה מהנה מובטחת.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

לרכישת הדואט, לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה