הסירנה מאת טיפאני רייז.

סקירה מאת איה אבראהים.

גילוי נאות מס’ 1: נטשתי את הספר ב 12% וחזרתי אליו אחרי שבוע.

גילוי נאות מס’ 2: אני לא אוהבת ספרי BDSM. בכלל!

 

אז מה החזיר אותי לספר? בכנות? הכתיבה. הסופרת כותבת כל כך טוב שזה גרם לי לחשוב ביני לבין עצמי ולהציב בפניי מראה. מה שניבט אליי מאותה מראה היה בנאדם שיפוטי. אז כן, ברמה האישית מאוד, איני מחובבי BDSM לא בספרים ולא בחיים. מדוע? כי קשה לי להבין ולקבל את העובדה שנשים מפיקות גירוי והנאה מהשפלות וממכות.

 

ואז אמרתי לעצמי, הכתיבה טובה. את דוגלת בבחינת הגבולות האישיים שלנו. את בעד לצאת מאזור הנוחות, נכון? כן, עניתי לעצמי וכך נפלה ההחלטה.

 

קשרתי צעיף לבן על זרועי ונכנסתי לחוויה חדשה לגמרי.

זה היה מסע מרתק מאין כמותו.

מסע שלימד אותי דבר או שניים, לרבות מושגים.

מסע שגרם לי להרפות מעוד היבט שסירבתי לגעת בו.

כי בעצם, תמיד אמרתי ותמיד אומר: שכל אחד יחיה את חייו לפי מה שנכון ומתאים בשבילו ולא בשביל האחרים.

 

פגשתי במסע שלי אישה מיוחדת, נורה סאתרלין. היא סופרת אירוטיקה מצד ומתמחה בכל תחומי השליטה האפשריים.

פגשתי גם ביאנג שלה, זאק. העורך שלה הוא זה שאיזן אותה בהיבט הכתיבה.

והיא, בתור היין שלו, איזנה אותו בחשיפה לעולמות חדשים.

כוח לעומת עדינות.

שליטה לעומת כניעה.

 

“כשהוא הכריח אותה לחתוך את הסצנות הגראפיות יותר של אלימות מינית, היא החליפה אותן באלימות רגשית. עכשיו בכל מקום שאליו הסתכל הוא ראה אנשים שבריריים.”

 

מה שיפה בסיפור הזה הוא שעל אף הנושא בו הוא עוסק, אינו גדוש בסצנות ובתיאורים גרפיים. הרוב לטעמי האישי היה מעודן להפליא.

הסיפור מסופר בגוף שלישי שתואם את רוח העלילה ואת זה תבינו מפיו של זאק.

הכתיבה בעיניי אינטליגנטית מאוד ומהמשובחות שקראתי בז’אנר.

רגישה עד בלי די.

מעוררת מחשבות.

בוחשת בקדירת הערכים האישיים של הקורא.

טאבו.

מותר.

אסור.

הגיון.

שיגעון.

דד ליין.

מטרה.

כאב.

אהבה.

בית…על המובן של בית תלמדו תוך כדי קריאה.

 

הכל מהכל יש פה בצורה פשוט מיוחדת.

אם הגעתי לספר הזה עם ציפייה לטראש, התבדיתי. קיבלתי סטירת צניעות וענווה.

אז כן, סיימתי את הסיפור באומרי WOW אחד ענק.

נשביתי במילותיה של הסופרת.

אהבתי את דמותה של נורה.

אהבתי את האיזון שהביאו זאק ווסלי אל תוך חייה של נורה.

אהבתי את הטירוף שבאורח חייה.

אהבתי כל כך הרבה דברים בו שנותרתי נפעמת מהחוויה.

על פניו, העלילה סגורה אבל יש פתח להמשך בפן אחר כך שניתן בהחלט לקרוא במיידי.

ברור לכן שאני ממליצה, כן?

לא לבעלי לב חלש…לא למי שאינו מסוגל להכיל דברים הסותרים את הוויתו האישית וסולם הערכים שלו.

כן למי שמוכן לבחון את גבולותיו הספרותיים באופן בלתי משוחד וליהנות, כמוני.

 

 

אחתום בציטוט שאהבתי:

 

“אותה רוח שמסיטה אותנו מן המסלול יכולה להוביל אותנו הביתה.”

 

 

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה