הסודות שהשארנו מאחור מאת קרי לונסדייל.

סקירה מאת מור אסולין.

“הסודות שהשארנו מאחור” הוא החלק השני בדואט הסודות.
מצטרפת כאי קישור לסקירה לחלק הראשון.
 
את החלק הראשון “הסודות שהולכים איתנו” קראתי בשקיקה, לא הצלחתי להניח את הספר גם כשהייתי צריכה מקלחת.
 

 
בחלק הראשון אנחנו מגלים את סיפורם של איימי ושל גיימס, זוג אוהב שבן רגע אחד הכל נגמר.
ביום החתונה יש לוויה ומשם עלילה מטורפת של סודות, של אהבה, של גילוי והשלמה בונים לנו עלילה מטורפת שפשוט מטריפה כל רגע בקריאה.
 
לחלק השני בדואט הגעתי מלאת ציפיות להמשכיות של העלילה במיוחד לאור האפילוג בחלק הראשון שפשוט גרם לי לשכוח כל מה שאני יודעת או קראתי.
 
תחשבו לרגע איך אפשר לחיות חיים כשאתה לא יודע מה עלול לקרוא בכל רגע נתון.
רגע שבו אתה מכיר את עצמך ולרגע נוסף אתה לא יודע מי אתה?
 
ב” סודות שהשארנו מאחור” אנו נחשפים למסע של ג’יימס, מסע של גילוי עצמי, של הכרות, של הבנה. של כאב ושל כעס.
 
מסע שגורם לנו להבין שבסופו של יום המשפחה היא הכי חשובה, גם אם זו המשפחה הגרעינית שאנחנו בונים במהלך החיים.
 
“קרלוס העניק לו את מתנת זיכרונותיו בדמות מילה כתובה. אני אתה, הוא רשם.
ברגע זה הכול מכה בו. ג’יימס הוא הקרלוס שלה”.
 
ג’יימס איבד את זהותו בחלק הראשון של הדואט, אך בחלקו השני הוא מגלה את עצמו.
 
החיים מלאים הפתעות וכך גם החלק השני בדואט.
אומנם לא קראתי אותו הפעם בשקיקה, הספר היה טוב אבל לפרקים הלכתי לאיבוד בזמנים, הכתיבה של הגוף ראשון וגוף שלישי מעט בלבלו אותי.
 
מה שכן הסופרת  לרגע לא פגמה בקו העלילה. 
היא השאירה אותי דרוכה לבאות גם כשהרגשתי שיש מעט חזרתיות ומעט מריחה של דברים.
 
אני לא יודעת אם יש חלק נוסף לדואט וזה בעצם סדרה, מה שכן אני יודעת שזה דואט שישאר איתי לאורך זמן.
 
מה שמיוחד בדואט הזה, הוא הרגע שגם הקורא מבין שכולנו מאמצים זהות נוספת לחיינו. בכל אחד ואחד יש אדם נוסף שאומנם איתו לא מחליפים זהויות אבל הוא הקול הפנימי שלנו, למה שאנחנו רוצים לעשות לבין מה שבאמת עושים.
 
 
לכן חברים תגשימו את עצמכם תמיד. תמיד תקשיבו לקול הפנימי שיכול לקחת אותנו למקום שאנחנו רוצים.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה