הנפילה לפני הנסיקה מאת ל.מ הולרן.

 

סקירה מאת ענת שדה.

 

 “המילים שלו שורטות וקורעות אותי לגזרים והריסות הנשמה שלי מושלכות לכל עבר. אני רוצה להצטנף לכדור ולהתייפח. אני רוצה לזנק מהכיסא ולזעוק, אתה לא מכיר אותי ! ולזרוק את ראשו מנורה. או לסטור לו ואז לנשק אותו “

 

 

אחיה התאום של אמיליה (מיה) סלואן מאשפז אותה לאחר תאונה אחת יותר מדי, במרכז סודי ומבודד בשם “אואזיס” (נווה מדבר) . אחרי שנים שבהן אמיליה לא הפסיקה למרוד ולעשות כל דבר הרסני ומסוכן שקיים , הוא מרים ידיים ולוקח אותה למסגרת מקצועית שתעזור לה להבין מדוע היא רוצה להרוס את עצמה ואת כל הסובבים אותה.

 

כשאמיליה מגיעה לאואזיס יש בה תיעוב עצמי אינסופי, והיא בטוחה שהמוות של אימה ואחיה הקטן כשהיתה רק בת שבע, היה משהו שהיה ניתן למנוע.

 

“אני נרדפת על ידי חיה שאת שמה אני לא יודעת. רוחות רפאים וזיכרונות , אלה שיש לי אליהם גישה ואלה שמסתתרים מתחת לערפל השכחה”

 

ד”ר ליאו צ’סטיין הוא הפסיכולוג שמטפל באמיליה. לאורך כל המפגשים שלהם המתח המיני ביניהם הוא זרם חשמלי חי, אבל  הוא נאבק להישאר מקצועי ולעשות כל מה שאפשר כדי לעזור לה , בהכלה ורגישות אינסופיים.

 

הספר מחולק לשני חלקים : חלק ראשון הנפילה וחלק שני הנסיקה. שניהם מתוארים מנקודת מבט ראשונה של אמיליה ויש פרק בסוף הספר מנקודת מבטו של ליאו.

 

החלק הראשון של הספר הוא נקודת השפל בחייה של אמיליה, הניסיון להשתקם ולאחות את כל שברי ליבה ובחלק השני החזרה לחיים, ולמציאת מקומה בעולם. 

 

האם אמיליה וליאו יוכלו להיות ביחד כשני אנשים שווים ולא רק כמטופלת ומטפל? האם אמיליה תאפשר למישהו להיכנס לליבה?

 

את החלק הראשון של הספר אהבתי מאוד. הכתיבה מיוחדת וסוחפת,  הניתוחים הפסיכולוגיים והתהליך של אמיליה היה אמין ומדוייק. המתח בין אמיליה וליאו היה מסקרן ומשכנע ואהבתי את משחק השחמט שהם שיחקו זה במוחו של זו.

 את חלקו השני של הספר אהבתי , אבל קצת פחות. הרגשתי שאמיליה שהתחילה את הספר כדמות חזקה מאוד, קצת מתפוררת , וכל החוזק שלה והעוצמות שלה נעלמות. רציתי שהיא תיהיה קשוחה יותר וקשה להשגה הרבה יותר.

 

אבל עם כל זאת, אהבתי את הספר מאוד, הוא סחף אותי והצליח גם להפתיע אותי. יש בו הרבה תובנות על הדרך שאנחנו רואים את עצמנו, את הזיכרונות ילדות שלנו והזיכרונות שלנו באופן כללי. המתח המיני של אמיליה וליאו כתוב מעולה אך בעיקר אהבתי את מערכת היחסים של אמיליה ואחיה התאום ג’יימסון . האהבה שלהם שלא תלויה בדבר והעובדה שג’יימסון היה הדמות היציבה היחידה בחייה ריגש אותי מאוד. 

 

“אהבה היא להתעורר באמצע הלילה להרגיש שמישהו מחזיק לך ביד.אהבה היא להתקוטט על השלט הרחוק, לשחק בבהונות במהלך ארוחת הערב, לעשות פיפי עם דלת פתוחה, ולתכנן ימי הולדת וחגים. אהבה היא הקרקע הבטוחה ביותר בעולם ונפילה שאין לה סוף”

 

לפעמים השופט הכי אכזרי שלנו הוא אנחנו בלבד.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה