הנפילה לפני הנסיקה מאת ל.מ. הולרן.

 

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“…’את יודעת מהי אהבה אמיתית?’…

‘אני לא הבנאדם לשאול…

כלומר, אני אוהבת את אחי,

ואני יכולה לספר לך את כל מה שאני יודעת על זה….

זה, אה, גורם לי להרגיש שיש לי עוגן.

ג’יימסון הוא כמו משקל שמושך אותי כלפי מטה,

שמצמיד אותי לעולם.

אני מרגישה נחמה כשאני חושבת עליו.

ואה, אני מניחה שהדבר נובע במידה רבה בזכות הידיעה שהוא יודע עליי הכל.

שהוא מודע לכל הפגמים שלי. ושהוא עדיין אוהב אותי’….”

 

 

איזה ספר מבריק,

מלא רגש ותובנות לחיים.

היו שהגדירו אותו כספר טאבו…

יחסי מטופלת פסיכולוג..

חברים,

לא זה מהות הספר.

זהו ספר עמוק כל כך בו חוויתי קשת רחבה כל כך של רגשות.

ספר שלא הנחתי לרגע,

ספר שיהדהד במוחי עוד זמן רב.

בהחלט ספר שאסור שיתפספס ב’רדאר’ שלכם.

 

מיה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי מיוחד.

מיודעים קוראים לו ‘אואזיס‘, נווה מדבר.

כמו רוב מי שזקוק לעזרה,

גם היא מתעקשת שאין לה שום בעיה.

אבל המכונית שלה התדרדרה מהמצוק..

כולם טענו שזו עוד נטייה לאובדנות.

למרות שהיא התעקשה שוב ושוב על מזל רע.

אבל איך יכלו להאמין?!

היא הרי אחת שמחזרת אחרי הסכנה…

כבר כשהייתה בת שבע

התמכרה לתחושת ההתעלות של אפס משקל.

היא מגדירה את עצמה כאדם נורא,

אחד שמנצל אחרים.

היא לא רואה אותם כאנשים, אלא כפאזלים שהיא צריכה להרכיב.

חולשות שהיא יכולה לנצל..

פשוט נהנית לראות אותם…נשברים…

במקום שבוא אושפזה מטפל בה דוקטור צ’סטיין.

בהחלט ממתק לעיניים,

איטלקי…מכף רגל ועד ראש…

הוא אחד שיודע את הסודות של באי המקום.

כולם ממש ‘מקיאים’ אצלו את המטען,

הוא סוג של קוסם…משנה סדרי עולם….

בהחלט איש מקצוע בכל רמ”ח איבריו,

עד ש…הוא פוגש במיה שלנו.

הם דומים… די…שבורים..

אבל כולנו שבורים,

רק שחלק מאיתנו יודעים טוב יותר כיצד להדביק מחדש את השברים.

שניהם מסתירים סודות לא פשוטים,

שניהם מצניעים חלקים מעצמם.

לשניהם פצעים וצלקות שלא יגלידו לעולם.

עם הזמן סודות קשים מנשוא מתגלים בעברה.

כאלה שריסקו לחלוטין את ליבי,

ככל שקראתי יותר ליבי נשבר לרסיסים…

רציתי לחבק ולנחם אותה.

העניין בקשר לסודות…

שנורא נעים לשמוע אותם אבל אין שום הנאה בחשיפתם..

כל התעלולים, המניפולציות והשקרים הם פשוט חיפוש אחר חוויה אנושית…

היא מצטיירת כדמות עוקצנית אבל…חייבים להכיר את הסיפור שלה..

 

חוקים שנכתבו על ידי אנשים הם רק מילים.

גבולות שקריים על ידי אנשים שמנסים למצוא הגיון בדברים,

לעשות סדר בדברים שאין בהם סדר.

אנחנו מתאבלים כל יום,

על מוות,

על חלוף הזמן,

על אובדן של חיה או אדם.

אבל הוא תהליך,

יש במהלכו דרגות, הסתגלויות והשלמה הדרגתית.

אנשים מעבדים את הלם רגשות הכאב שלהן בדרכים שונות.

יש כאלה שמתעלים את הרגשות שלהם בצורת הכחשה, כעס או אלימות,

אחרים בוכים או מבקשים נחמה אצל אלה שאוהבים אותם,

אחרים מתבודדים….

ברגעים של צער עמוק אפשר למצוא גרגיר של אור!

תמיד קיימת אפשרות של ריפוי!

תמיד!

תזכרו שלא משנה מה קורה,

‘סופות’, טיבן שהן חולפות…תמיד!

מצאו משהו שיעניק לכם אושר ותשקיעו בו את כל האנרגיה שלכם

אני מצאתי את שלי…במשפחה שלי.. ובספרים…

במקום להתמקד ב’צריך’ או ‘לא צריך’,

ב’בריא’ או ב’לא בריא’..

התמקדו במה שגורם לכם אושר!

מה שנותן לכם תחושת ביטחון!!

לחרטה יש מקום בעבר,

לפחד יש מקום בעתיד,

אבל לשניהם אין מקום בהווה.

חיו את הרגע,

חיו כל יום כאילו זהו יומכם האחרון.

תכננו את תוכנותיכם כאילו תחיו לעד.

תרקדו לעצמכם כאילו אף אחד לא רואה.

תאהבו כאילו זוהי אהבתכם הראשונה.

 

את השיר המדהים הזה אני מקדישה לג’יימסון האח הכי מהמם שיש

https://www.youtube.com/watch?v=3E__BZWL1j4

 

זוהי המלצה לוהטת לחלוטין, למי שלרגע לא הבין

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקראית הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה