הנדר מאת פאני רצ’ר.

סקירה מאת אורלי שיטרית.

הספר הזה חיכה לי בענן, חיכה לתורו שיגיע כבר.  חושבים שזה עזר? לאאאא

כי יש כאלו שצריכים במודפס, אז אצתי רצתי לסטימצקי והשתריינתי לי לשבת.

מסתבר שלא רק בחוץ היה סוער כי גם אצלי הכפור חדר ולא בגלל הקור המקפיא בבירה. (אני ירושלמית) אלא, בעזרת הגיבורה, אלאונורה שמה,

זאת שלא מפחדת מסערות להיפך, היא מחפשת אותן וכמה שיותר מהירות. היא כמו הסערה, נעלמת במהירות שבה הופיעה,

היא מתנערת ומחפשת את הלבד, הרי לכך גדלה.

הספר חוצה מדינות וימים והיא הייתה במקומות קפואים.

אך גם חמימות הגיעה כי היו לה גם יעדים חמימים והיו רגעים לוהטים.

לא מעוניינת? באמת? רופא יד ראשונה כזה?

אז בואו אספר לכם קצת איך עברה עליי השבת:

“נדר? מה זה נדר?”

“נדר הוא התחייבות שחייבים לקיים, זה יותר מהבטחה.”

נדר הוא שבועה, וזאת של אלאונורה נכתבה בדם. בדם הוריה ובדם שהיא תקיז עבור קיום הנדר ועד לסיומו.

מה הביא אותה לזה? מות הוריה לנגד עיניה.

היא נודרת ונשבעת כי לא תשקוט עד שאחרון המעורבים ישלם וימות.

כל בכירי ארגון  sapada – אתם על הכוונת ולא של האקדח, יודעת אתם ארגון בלתי מנוצח.

המנטרה שמתנגנת בראשה היא:

“זאת הייתה הבחירה שלך אז תתמודדי עם ההשלכות,” – את המשפט הזה היא משננת לעצמה וגם מפנה כלפי כל מי שלקח יד.

לני מורה – או בשמה אלאונורה נותרת לבדה והיא רק בת 13 אין לה לאן לפנות והגורל מזמן לה את ‘דוכס’, כשאין לה מה להפסיד היא הולכת אחריו וזה נשאר היחיד לה בכל העולם, גם בגיל יותר מבוגר. דוכס מלמד אותה הכל ובראש ובראשונה להגן על עצמה – מעתה שמה יהא ‘לני’  היא רוח רפאים שנעלמת וחוזרת רק כשרוצה. אין בחייה את המושג אהבה. היא רגילה לקחת.

היא גמישה ומתאמנת. סכינים ופגיונות יש לה בחגורת שרשרת.

בימים היא שפית שמשתמשת בסכינים ומידי פעם היא יוצאת לחיסולים ממוקדים.

כולם למדו ממנה להתרחק לשמור מרחק, היא רגילה ללבד. היא לא סומכת על אף אחד.

מפגשים מקריים מובילים אותה ללביא רוד, זוכרים? כן ההוא של ניקול.

רופא תחת, טוב לא באמת אבל רופא מסוקס שלא מחפש להיקשר.

בגיל ארבעים הוא רק מנסה לשכוח את העבר ולראות עתיד מוצלח יותר. בלי מערכת יחסים כמובן. 

וזה ברור כשמש כי דווקא הבלתי מושג גורר מרדף. לביא חדור מטרה להגיע לליבה.

גורל וצירופי מקרים לא חסרים כאן.

 

הקשר בינהם:

הפכים וניגודים שמשלימים.  הוא מציל חיים והיא לוקחת.

שניהם מסתירים יותר מאשר מגלים. אך הוא רואה את כל מה שהיא נואשת להדחיק.

היא מושכת אותו כמו חוט והוא מסקרן אותה ברמה שהיא חוזרת אליו שוב ושוב.

הסיפור מסופר בגוף ראשון לסרוגין.

‘קיימת את הנדר, עכשיו את יכולה פשוט לאהוב’. – האם נקמה לא הורסת כל חלקה טובה? האם יישאר ממנה בסוף אהבה?

ציטוט מנצח: “לפעמים אנחנו נזרקים למים הסוערים לא כדי שנטבע, אלא כדי שנוכל לטהר את מה שבתוכנו.” – ואולי בכלל אנחנו קופצים ראש ולא נזרקים?

 

לסיום: ספר רווי יצרים ותהפוכות רכבת הרים מטלטלת ומרגשת, לא הצלחתי להניח את הספר  מהיד. נותר בי חשק עז להתאמן בהנפות. להיות נינג’ה שכזאת.

יש דרכים שאנחנו בוחרים ללכת בהן ויש כאלה שנבחרו עבורנו, לפעמים, מקרה משנה גורל אחראי על כל מהלך חיינו, זכות הבחירה נלקחת מידינו. השאלה מה נעשה הלאה עם הקלפים שחולקו לנו. האם נעמוד וניתן לרוח לעשות את העבודה? למשוך אותנו קדימה ולשכוח את שארע שנותיר מאחור את העבר? מאחלת לכולנו להניף ידיים לצדדים ולהתקדם לעתיד טוב.

רק לא להישאב אחורה להתערבל ולהסתחרר.

ממליצה בחום לקריאה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה