הנדר מאת פאני רצר.

 

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“אדם יכול לבחור כמעט כל תחביב ולפתח אותו עד שיגיע לדרגת אומן.

יש כאלה שבוחרים בבישול או גינון

ויש כאלה שבוחרים בעיצוב או בכתיבה,

אבל לא במקרה שלי.

לא היה זה תחביב, אלא גורל.

לא אני בחרתי בו, הוא זה שבחר בי וגזל ממני את זכות הבחירה.

 

זה היה לי כל כך ברור שאקרא את הספר החדש של פאני.

הרי כבר הצהרתי שאני מכורה למילותיה.

מדובר בספר מתח משובח.

זו הייתה רכבת הרים מטורפת בה אירוע רדף אחרי אירוע,

מהמורה אחרי מהמורה,

תגליות קשות ומפותלות,

כאלה שנתנו לאדרנלין לשעוט בעורקיי.

היו שם צירופי מקרים… הרסניים..

כאלה שהגורל צוחק עליהם..

בהחלט מחול שדים.

זהו סיפור חוצה גבולות,

על צדק ונקמה.

אין בו סליחה ואין בו רחמים.

זה סיפור על נדר שהיה לא פשוט.

ועל אישה חזקה שגם אם הדרך לא הייתה פשוטה,

לעולם לא ויתרה.

רק לפני הכל יש לי אזהרת מסע קטנטנה,

ציידו את עצמכם בסוכריות על מקל בטעם דובדבן לפני הקריאה.

לשם מה אתם בוודאי שואלים?!

תזרמו… כבר מתחילים.

 

כשהייתה בת שלוש עשרה,

נדרה לאימה כי לא תצא ממחבואה עד שהיא תחזור לקחת אותה

אבל החיים זימנו לה אתגרים מטורפים.

כאלה שממש לא היה לה מה להפסיד.

אימה מעולם לא חזרה להוציא אותה…

היא צרחה, בכתה…

התחננה למלאכים שישנו את הגזרה..

חוותה את הנורא מכל.

בהחלט ילדה שאין לה מה להפסיד.

שום כאב פיזי לא יצליח להשתוות לכאב הנפשי.

אומרים שהזמן מרפא את הפצעים

או… מטשטש את הכאב..

אבל כולנו בעצם מבינים שאלו קשקושים.

היא נדרה נדר לא פשוט.

ארזה תיק קטן עם מטלטליה ויצאה מבלי שוב.

קראו לה אלאונורה.

מפגש מקרי בלילה קר ומורעב עם איש המוות,

הפך אותה ללני, רוח רפאים.

הנדר שנדרה היה הסיבה לכך שנלחמה על הזכות לחיות.

היא עשתה לא מעט כדי לשרוד.

הנקמה הפכה בעבורה לקרן אור בחשכה.

היא זו שהובילה אותה והאירה לה את המסע,

למציאת הרסיסים שנותרו מליבה ומנשמתה.

היא הופכת להיות בלתי מנוצחת,

מוכיחה לעצמה יום אחרי יום שהיא מסוגלת.

הופכת ללוחמת מיומנת וראויה להערצה.

למרות שלילותיה מוכי אימה וביעותים…

היא סוגרת סוג של מעגל.

צועדת צעד צעד במסע הנקמה שמתדלקת את דמה,

במסע לקיום הנדר.

מפגשים מקריים עם גבר גבוה מאד

בעל קול עמום ו…טעם טוב בבגדים…

טרפו לא פעם את הקלפים..

כאלה ש… הגורל…תעתע….

הוא זימן חוטים מקשרים…כאלה…

שהיו די אכזריים…

רק בגלל שאתם ממש סקרנים..

לביא, זהו שמו

או…ד”ר רוד בשבילכם

והוא… ישראלי…

נזכרים?!

 

יש כאב שיישאר תמיד,

לא משנה כמה זמן יעבור,

הוא תמיד יהיה שם.

אבל לפעמים צריך להניח לעבר,

צריך להתקדם.

לעמוד עם הגב לרוח ולנצל את כוחה,

לפרוש ידיים ולהמשיך הלאה..

לפעמים אנחנו נזרקים למים הסוערים לא כדי שנטבע,

אלא כדי שנוכל לטהר את מה שבתוכנו.

החיים שלנו מורכבים מבחירות,

לכל בחירה יש השלכות.

נסו לחיות את החיים בלי רגשות אשמה.

השאירו את העבר במקומו

וצבעו את העתיד בצבעים שמחים יותר,

הרי לחיים יש מסלול ברור משלהם.

אנחנו רק חיילים קטנים שפוסעים את מספר הצעדים שקוביית הגורל מורה לנו.

 

את השיר הזה אני מקדישה ל’דוכס’ המושיע הקשוח עם הלב הרחב https://www.youtube.com/watch?v=kPZRb4_G7sc

 

פאני אהובה,

תודה לך על עוד יהלום משובח

זוהי המלצה חמה

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה