הכול באשמת הכאב מאת אשלי ג’ייד.

סקירה מאת מור אסולין.

מודה שחששתי לפתוח את הספר, אם אהיה כנה, אומר לכם שהספרים האחרונים של ההוצאה הכניסו אותי למחסום קריאה נוראי.

מחסום שגרם לי לחשוש שלא אחזור לקריאה.

 

ברגע שהוא נחת אצלי בענן התמהמהתי מעט עד שהחלטתי לקרוא ולתת צאנס נוסף.

 

באתי בלי ציפיות, הגעתי בידעה שהכריכה מושלם והתקציר נשמע מבטיח.

לפעמין מה שספר צריך זה שיגיעו אליו בלי ציפיות כי, רק כך הוא יכול להפתיע אותנו לטובה.

 

“אני אדם פגום. אני אנושי. אני נותן ללב שלי להוביל אותי.

וזה בסדר, מפני שיש לי לב טוב”.

 

“הכל באשמת הכאב” הוא סיפור מהממם, סיפור שיכול לגעת בכולנו.

הוא מדבר על הטעויות שלנו כבני אנוש, על הרצון שלנו להגן על היקרים שלנו, הרצון לאהוב ולהיות נאהב.

 

העלילה מראה לנו עד כמה הגבול בין המותר לאסור הוא דק.

 

יש לנו את גקסון ואליסיה שתי נשמות אבודות שלא מאמינות בדבר.

חיות כי צריך לחיות ולא כי צריך להנות בדרך גם.

 

ביחד הם לומדים להעריך את החיים, את הרגעים הטובים שנוצרים בעקבות הדברין הפחות טובים.

 

 “יש רגעים בחיים שאותם לעולם לא תשכח. חלקם טובים, חלקם רעים, חלקם כאלה שמשנים את החיים”

 

יש סיפורים שעדיף לא לפרט עליהם, כדי לא להרוס.

סיפורים שעדיף לגלות אותם תוך כדי הקריאה.

 

ממליצה בחום, ספר שנהנתי ממנו מאוד.

ספר שגרם לי להבין שאם אני רוצה משהו שזה בסדר להילחם עליו.

ואם נלחמים עליו אז הוא שווה כל רגע.

 

לגבי הוצאת לבבות,

אני רוצה לומר שזה הספר הכי טוב של ההוצאה.

מרמת הבחירה של הסיפור ועד רמת התרגום, העריכה וכריכה והכל!!

שאפו ענק.

 

מחכה לספר הבא בסדרה.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה