דואט פול טילט מאת אמה סקוט.

סקירה מאת יפעת ארניה.

יש רגעים שבפירוש נגמרות לי המילים.

איזה דואט מושלםםםםםםםם!!!!!!

אחד המרגשים שקראתי.

כזה פשוט ש…. שבר את כל הסולמות ואת מכשירי המדידה.

דואט בו מאה רגשות שונים בעבעו בי.

היו קטעים שדמעתי….האמת שהיו לא מעט…

היו רגעי חרדה..

אבל היו גם רגעי חיוך 

ואפילו צחוק… בקול…

בהחלט מנעד רגשות עצום.

הבנתי בעיקר כמה שבירים הם החיים.

כמה אסונות בריאותיים איומים פוגעים באנשים צעירים

וחפים מפשע…כל יום…

מהי מסירות….כזו שלא ניתנת לערעור…

אחת שלא ניתנת לשבירה, מסירות קבועה…

הבנתי שחייבים לקחת לפעמים פסק זמן מהחיים,

למען עצמנו…

הרי יעדים זה דבר חשוב,

אבל חשוב לא להתמקד רק ביעדים

צריך ליהנות מהמסע, להיות מאושרים.

כי כמו הזכוכית,

החיים נוזליים, גמישים ומלאי פוטנציאל.

אפשר למצוא יופי בכל מקום,

גם בדברים שהכי מפחידים אותנו.

 

את השיר הזה אני מקדישה ללולה לביג אי ולכל אותם אנשים שעושים את העולם יפה יותר

https://www.youtube.com/watch?v=A3yCcXgbKrE

 

בשורה התחתונה,

אם לרגע עשיתם את הטעות ועוד לא קראתם…

עזבו הכל,

שריינו לכם עותק

ועשו לעצמכם טובה,

אפסנו את בני הזוג והילדים.

קראו את הדואט הפנומנלי הזה.

הוא בהחלט ברמת חובת קריאה.

תודו לי אחר כך,

הנאה עילאית מובטחת,

בזה אני בטוחה.

ואני…

הלכתי לאסוף לי כמה שיותר רגעים של אושר.

 

יפעת ארניה

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה