דואט “מעל ומעבר” מאת ג’ול אי. אן.

 

סקירה מאת ענת שדה.

“הוא חופן את פניי בידיו ומנשק אותי. זאת התחלה איטית של שיר אהבה. אני בטוחה שבכל פעם שהוא מנשק אותי ככה אני מתאהבת בו מחדש. זאת הנשיקה שעליה חלמתי מרגע שהפכתי את הקבלה וראיתי את מספר הטלפון שלו תחת הכותרת הבחור מהמכולת”

כשסיימתי את הדואט הזה, הייתי חנוקה מדמעות והלב שלי כמעט התפוצץ בחזה. הדואט הזה הוא ללא כל ספק הכי טוב שקראתי בז’אנר הרומנטי

הדמויות , העלילה, הרומנטיקה המטורפת שחוצה גבולות וזמן, והכתיבה המעולה כולם ליוו אותי במהלך הקריאה לכל מקום שהלכתי ואין לי ספק בכלל שיהיו חקוקים בליבי לעוד הרבה מאוד זמן. אני לא זוכרת עוד ספר שטלטל אותי , שבר אותי, אסף אותי וסחף אותי כמו הדואט הזה.

סוויזי סמואלס היא בחורה בת 21 שכל חייה הרגישה שהיא מאכזבת את הוריה שהעבירו את ילדותה מתוך אמונה שלמה שילדתם היא גאונה, אך לאחר עשרות אבחונים ובדיקות במשך שנים הסתבר להם שהיא רק ממוצעת. ובכל זאת סוויזי היא לא בחורה רגילה, במהלך חייה היו הרבה מקרים שהיא ידעה פרטים ואירועים שלא תואמים לגילה שאי אפשר להסביר אותם

כשסוויזי פוגשת את נייט, גבר אלמן ואב לתינוקת בת חודש , היא בטוחה שהיא מכירה אותו. אחרת איך אפשר להסביר שהיא יודעת עליו כל כך הרבה פרטים ואירועים אישיים ? אך מסתבר שנייט לא זוכר אותה כלל. סוויזי מתחילה לעבוד אצל נייט כאומנת לביתו התינוקת מורגן, וכל יום מגלה שהיא יודעת עוד ועוד אירועים וחוויות שעברו על נייט, כולם עד לרגע שהוא בן 15, ומרגישה קשר עמוק ובלתי מוסבר אליו.

נייט הוא גבר שבור שעבר שתי טרגדיות אכזריות ומשנות חיים. כשהיה בן 15 הוא איבד את החברה הכי טובה שלו , מורגן דייזי גאלאגר. מותה השאיר אותו שבור ומלא ברגשות אשמה. חלפו שנים עד שהוא פתח את ליבו לאישה אחרת. כשאשתו ג’נה נכנסה להריון אחרי שנים של ניסיונות , מותה בלידה של ביתו השאיר אותו שוב שבור ומרוסק לחתיכות.

כשסוויזי נכנסת לחייו הוא מנסה להתכחש לעובדה שבחורה זרה מכירה אותו כל כך טוב, אבל ככל שעובר הזמן הוא מבין שאולי סוויזי יכולה להחזיר אותו לחיים.

במקביל לקשר שלה עם נייט, סוויזי במערכת יחסים של כמה חודשים עם גריפין, אופנוען מקועקע ומסוקס שהיא פגשה בחנות מכולת ומאז הם ביחד . גריפין אוהב את סוויזי בצורה כל כך אבסולוטית, אכפתית ומיוחדת, שאני לא חושבת קראתי כמותה. מערכת היחסים שלהם מתוארת בצורה כל כך חיה שהרגשתי שאני ממש חלק מהם, אהבתי על רגע ורגע שלהם.

אך הקשר של סוויזי ונייט גורם למתיחות אינסופית בין סוויזי לגריפין.  סוויזי נקרעת בין האהבה המטורפת שיש לה, לראשונה בחייה, לגריפין, לבין הקשר הבלתי מוסבר שיש לה לנייט

“אני לא מסוגלת להרפות – לא יכולה להינתק. אני פאזל שלא מחובר עד הסוף, כמה מהחלקים שלי מתאימים לנייט. רק הוא מסוגל להשלים את הפערים ולגרום לכל החלקים שלי להרגיש שהגיעו למקומם. שלמים. “

המשולש של סוויזי, גריפין ונייט הוא לא רגיל. לא מדובר במשולש רומנטי או בשני בחורים שרבים על ליבה של בחורה אחת, וזה מה שהופך את הדואט הזה למיוחד כל כך.

אני חושבת שמאז ארצ’ר הייל מ קולו של ארצ’ר” לא היתה דמות שחדרה לי מתחת לעור כמו גריפין קאלווי. דמותו כל כך מיוחדת, שוברת ומרסקת לבבות, שלפעמים הייתי צריכה הפסקה של כמה שעות כדי שליבי האומלל לא יתפרק.

קטעי הסקס בין גריפין לסוויזי הם בין הטובים והלוהטים שקראתי, אבל אין ספק שמה ששבה סופית את ליבי היה משפט אחד שגריפין שאל את סוויזי כל יום.

“ספרי לי על היום שלך סוויז” 

העלילה מסופרת מנקודת מבט ראשונה של סוויזי ברוב הפרקים, ומעט של נייט וגריפין.

הדואט מורכב משני ספרים, אבל בעיניי הספר השני היה פשוט המשכו הישיר של הראשון ולא הרגשתי שהעלילה נמתחת או נמרחת בשום שלב.  גם אמינות הדמויות והעלילה נשמרו לאורך שני הספרים.

רוב הקוראות מתחלקות לשניים – מחנה נייט ומחנה גריפין.

“גריפין לא שולח לי תריסר ורדים ביום הולדתי. הוא מגיש לי עלה כותרת אחד מדי יום. לפעמים זה המבט שלו, לפעמים זו לחישה. ולפעמים הוא פותח עבורי את הדלת ועוזר לי לצאת כשהוא מחזיק את ידי עד למדרגה האחרונה”

אני ללא ספק במחנה של גריפין.

דואט מצויין, מרגש, מפעים וייחודי. מומלץ בחום !!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה