דואט מעל ומעבר מאת ג’ול. אי. אן.

סקירה מאת יעל אסולין.

פרנורמלי זה לא הבחירה הראשונה שלי בספרים אבל לפעמים יש גם הפתעות וכשיש המלצות גורפות אני מנסה. אז גם הפעם, לא יכולתי להתעלם מההמלצות על הדואט הזה ובעיקר הייתי חייבת לדעת סוף סוף מי הם גריפין ונייט המדוברים שמאז ימי עפרה חזה וירדנה ארזי לא נתקלתי בדו קרב שכזה… (אגב אני- שוויץ. ניטרלית. לא מסוגלת לבחור בניהם ומבחינתי שניהם מוזמנים לבוא אלי….)

מדובר בדואט שכדאי לבוא אליו נקיים ולכן לא ארחיב על העלילה או על הדמויות, רק אומר שהוא מביא את סיפורה של סוויזי, בחורה צעירה בת 21 שמתחילה לעבוד כאומנת אצל פרופסור נתנאל האנט שאישתו האהובה נפטרה בלידת ביתם הבכורה. סוויזי מגלה שהיא יודעת דברים על הפרופסור, יש לה זכרונות ממנו מה שלא הגיוני כי אותם זכרונות קרו בפועל לפני שהיא עוד נולדה.

מה הם אותם זכרונות?, מדוע היא חווה אותם?, כיצד יגיב נתנאל לאותם זכרונות וכיצד הם ישפיעו על מערכת היחסים שלה עם בן זוגה- גריפין קלאווי?

בכתיבתה המעולה המחברת סחפה אותי לתוך עולמה של סוויזי. הרגשתי ממש כמוה את הדחף להבין את הדברים ולפתור את כל השאלות שצצות במוחה וממש הרגשתי את חוסר האונים/ הלהט/ והפחד להבין מה בדיוק קורה בתוך ראשה.

סוויזי סקרנה אותי מאוד ולרוב הזדהיתי עם הרצון שלה להבין את התמונה במלואה אך היו פעמים שתהיתי- כמה רחוק היא תהיה מוכנה ללכת בשביל זה?

ומול סווייזי עומדים שני גברים שמה שקורה בתוך תוכה משפיע על שניהם ישירות:

מצד אחד- נתניאל (נייט) האנט שדמותו נכנסה לי ללב. לא מספיק שהוא מתמודד עם האבל על אשתו וגידול בתו התינוקת בת החודש הוא מוצא את עצמו עומד מול האומנת שיודעת עליו פרטים משנות נעוריו, כשהיא עדיין לא נולדה. הדילמות שהוא עמד מולם במהלך הדואט היו לא פשוטות ולא פעם רציתי לחבק אותו חזק חזק ולבקש ממנו קצת לשחרר, לנשום, להפסיק לדאוג. אבל זה לא משהו שבאמת אפשר לעשות כאשר אתה אב יחידני לתינוקת רכה.

ומצד שני- גריפין קלאווי, בן זוגה של סוויזי שכל מה שעובר עליה משפיע גם עליו ישירות. האם הוא ידע להתמודד מול מה שסוויזי חווה? האם יתמוך בה ויעזור לה לגלות את האמת או שינסה לגרום לה לעצור? וכיצד העובדה שנתניאל הוא מושא זכרונותיה ישפיע על הזוגיות בניהם?

הסיפור מסופר בגוף ראשון בעיקר מנקודת מבטה של סוויזי אך מדי פעם יש גם את נקודת מבטו של נייט מהווה ומהעבר ופה ושם גם כמה פרקים בודדים מנקודת מבטו של גריפין שאמנם היו בודדים אך בהחלט הכרחיים ודרך שלושת נקודות המבט הללו מצאתי את עצמי נסחפת לרומן מיוחד, שונה ונוגע ללב שאף גרם לי להזיל דמעה, ואין הרבה ספרים שמצליחים לעשות זאת.

גם אם פרנורמלי זה לא הסגנון שלכם- אני ממליצה לא לוותר על הדואט הזה ובטוחה שתיסחפו אליו כמוני.

ואסיים עם שני משפטים מהספר שלא יכולתי להתעלם מהם:

** “אל תגזלי שום דבר מהעבר ואל תשאלי שום דבר מהעתיד. שלמי את חובך היום. ככה חיים את החיים”

** “אסור להשהות מילות פרידה אחרונות. תחרתו בזיכרון כמה שיותר תמונות של רגעים אהובים. היו נוכחים בחברת האנשים שהכי חשובים לכם. זאת השקעת הזמן הכי חכמה שיש”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה