גן השמש מאת יהודית צפורי

סקירה מאת מלכה מזרחי.

“אי אפשר לאבד את השמש או את הירח או את הכוכבים, כי הם תמיד יהיו באותו מקום. לפעמים משהו מכסה אותם, מצל עליהם, ונדמה שהם נעלמו. כל מה שהיית צריכה זה להמתין, לחכות שהעננים יתפזרו והדרך שוב תהיה מוארת” – זה אחד הקטעים הכי יפים שקראתי בחיי כי זה כה נושק לחיים, לפעמים אנחנו עוברים דברים בחיים לא הכי טובים והכול נראה מכוסה וכבוי אבל הידיעה שזה בר חלוף והכול ישוב להאיר מחדש מעניק את התקווה המיוחלת.

 

וואו, אין מספיק מילים לתאר את התפעמות שהתעוררה בליבי, שוב וואו.

 

אני אוהבת את הספרים האלה שנוגעים בך במקומות הנכונים ובמינונים המדוייקים כך שלא נותר לך אלא להדק חגורות ולצאת מסע שאת יודעת שיותיר אותך מלאה ברגש ובחמלה.

הכתיבה של יהודית ציפורי מיוחדת כי היא אף פעם לא מאכזבת ויתרה מזאת המסרים, התובנות שנרכשים תוך כדי הקריאה מעוררים בתוכי את הרצון לרוץ וליישם מידית. מושלם!

 

הדמויות:

אמילי קינן – בתחילת שנות השלושים לחייה, וטרינרית ומאלפת כלבים, לפני שנתיים קרתה בחייה טרגדיה ששינתה אותה.

היא דמות מהממת, סקסית ומעניקה מצד אחד ושבורה, עצובה, קודרת, מעצבנת ומרוחקת מצד שני.

 

איתי ארבל – בשנות השלושים לחייו, בתהליכי גירושין, אב לילד בשם רועי.

כוכב כדורגל בעבר ומנהל בית ספר לכדורגל לבני נוער בהווה.

הדמות שלו מהממת, חתיך, גבוה עם עיניים כחולות! הוא הגיבור הקלאסי, שובב, שנון, חצוף, שחצן, בעל ביטחון עצמי, האחד שקל להתאהב בו ושאת מייחלת שיבוא להציל אותך.

 

קצת על העלילה:

אמילי קינן חוזרת לארץ לאחר שחוותה טרגדיה שהותירה אותה שבורה, מרוסקת, ללא שמחת חיים וללא היכולת להאיר את עצמה מבפנים.

היא גרה עם סבתא לינה בחווה טיפולית, ועם הכלב שלה גולד.

כל יום הוא מאבק עבורה להכנס לשגרה מוארת ללא נקיפות מצפון.

היא מבלה בבקרים בים, מביטה בו מרחוק אבל לא מעיזה להכנס אליו.

מפגש אקראי עם איתי בחוף הים בצורה לא שגרתית מוביל למהלכים ושינויים משני חיים.

ככל שהקשר בין אמילי ואיתי מתחזק ועולה שלב עוד רובד ועוד סוד נחשפים.

האם הטרגדיה שאמילי חוותה תערער את מערכת היחסים ביניהם? למה היא לא מתקרבת לים? מה הסודות שהם טומנים בחובם? האם ניתן להלחם ברוחות מהעבר? האם ניתן לכבוש לב שבור? האם האהבה תנצח את הכול? ומה המשמעות של גן השמש?

 

אמילי ואיתי – אומרים שאם פוגשים אדם פעם אחת זה אקראי אבל אם אתם פוגשים בו שוב ושוב זה גורל.

“זה אפשרי? האם מישהו התערב בחיינו והוביל אותנו זה אל זה? ההרגשה טובה, נכונה, מעוררת ומרגשת באותה נשימה.”

שניהם דמויות מנוגדות המשלימות זו את זה.

איתי הוא אדם שמח, אוהב את החיים, לטרוף את העולם, חי באור ואמילי היא בדיוק ההפך כבויה, חסרת שמחה ואנרגיות, חיה בחושך.

אהבתי את האינטראקציה ביניהם, את השיח השנון, את הבניה בצעדים קטנים של הקשר, זה העניק אמינות בצורה נפלאה.

איתי הוא מושלם ביכולת שלו להעניק ולעזור, להיות סבלני, להשרות את הביטחון בצורה הנכונה כדי לאפשר לאמילי לבטוח, להיפתח ולהסיר את המחסומים, להזכר בדברים הטובים, באושר, ולקחת סיכון שוב מחדש. זה היה יפה לצפות בתהליך הזה.

“אין דרך לשנות את העבר ואין לנו יכולת לצפות את העתיד.” – פשוט לחיות בהווה.

 

מעבר לסיפור הרומנטי, זה סיפור על ריפוי, על התמודדות יומיומית, על הנכונות להיפתח מחדש, על הזדמנות שניה, על היכולת להעריך את השגרה, לזכור את העבר ולהתקדם אל העתיד.

אני לא יכולה לתאר את עוצמת האובדן הפיזי והנפשי שמתואר בעדינות יוצאת דופן אבל אני חושבת שכל אדם חווה אובדן כלשהו, מוות, פרידה וכו, לעולם לא שוכחים, תמיד מתגעגעים, זה חלק ממי שאנחנו והלב פשוט מתרחב לקלוט משהו אחר.

 

לסיכום המשפט, ‘אין תחליף למה שאבד, אבל יש מקום לדברים חדשים, יש נחמות קטנות לאורך הדרך.’ – וואו נחמות קטנות איזה מושלם כי הנחמות הקטנות האלה הן הפירוש המובהק לתקווה.

 

 

ספר מרגש ברמות אחרות! מומלץ ביותר!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה